אצלנו אין הרבה חדש  , שקט יחסי , ליידי כרגע יצאה  לחדר , אבל הפעם רוצה לספר על מאו מאו , היא חתולה  שבעליה ביקשו ממני לשמור ולהאכיל אותה  , הם נסעו  למרכז , אני מאכילה אותה  אצלה בבית בחוץ , מאו מאו היא חתולה קצת פחדנית , ביום הראשון שהאכלתי אותה ממש חשש ממני , הסכימה לאכול רק שהתרחקתי , אבל אחרי יומים כבר , פחות פחדה , היום היא הכי אוהבת  שאני מלטפת אותה בזמן האכילה , כיון שזה בחוץ ויש עוד חתולים  , נשארת לראות שלא באים  אחרים לסלק אותה , אין בעיה מאכילה גם אותם לפעמים , באחד הימים  סנו  התגנב  אחרי  והיא ברחה לשיח אבל הסכימה להמשיך לאכול מהיד שלי זוהי הפעם הראשונה שהיא בטחה בי ממש, וכמובן יש את האמא שלה הדאגנית כמוני , כמעט כל יום מטלפנת או שולחת מייל , מתגעגעת לחתולה, בימים האחרונים היא ממש מחכה לי  ורוצה לא רק לאכול גם פינוק של ליטופים , היום בכלל היה ממש מרתק חבל שאין לי דיגיטלית, סנו בא איתי , אבל היא לא פחדה ממנו , פשוט היתה לידי  , עלתה על השולחן  אכלה גם מהיד וגם מהצלחת בלי לפחד כלל וסנו שכב למטה  היתה לה הגנה  ממשית  כי אף חתול לא מתקרב  כסנו בסביבה ,

סיפור שונה  מסיפורי המלחמה , עוד חוויה שהיתה לי היום  יש לי כבר כמה ימים כאבי שינים , והרופא שינים אצלנו לא עובד, נהריה הכל מושבת  עדין , ב"מקרה"  טלפנה איריס העובדת הסוציאלית שלי , לשמוע מה נשמע , סיפרתי לה והיא נתנה לי פון של משה פרי מנהל מחלקת הבריאות במועצה , הרמתי והתוצאה  גם קיבלתי טיפול שינים  מרופא מקסים ברגבה וגם קיבלתי הסעה עם משה  הלוך חזור לרגבה  באמת כיף לפגוש אנשים כמוהו  , מחר נוסעת למרכז לחגוג לטלי ממולדת  נפגשים עם יאיר  וחוגגים קצת להתאורר  שני ציפורים במכה  אחרת  המשך  ערב  נעים משלגיה