על הבוקר השכמה של אזעקות , אז רק הגעתי למאו מאו  ולתחנת האכלה ליד הבית , אחרי זה אי אפשר בגלל האזעקות, ואז התקף של כאב שינים  , ואין לי שום דבר להרגעה , עד שקיבלתי  מצילי  כדורים , טיפסתי על הקירות מכאבים , תור לרופא יהי מחר ,הלכתי לישון אחרי  שלשה כדורים , ובשעה שש  ההלוויה של דייב ז"ל, כיון שהיו הרבה אנשים היא  נעשתה בשני חלקים , חלק אחד במועדון  שם נשמעו ההספדים ,ולמדתי עוד דברים על ליבו הרחב של דייב , דיברו חברים ואחיו , ואחר הלכו חלק מהאנשים להלוויה , אני שמרתי על הכלבים כן הכלבים נמצאו הייתי איתם כל הזמן  , בליטוף  שמירה שציפקה ולאקי לא יברחו ,ליטוף של דוק  שבכה לי על בעליו , וכן יש פתרון  להם, נשארתי עד שלקחו אותם , לראות את הכלבים ואיך שהם שמחים לראות את בנותיו ואשתו  דמעות  עמדו לי בעינים  אפילו עכשיו שאני כותבת דומעת כולי , גוש של דמעות שרוצה  לצאת  , דייב תדע שהכלבים שלך מטופלים ,אתה תהיי חסר להרבה אנשים , דייב אוהב האדם הטבע הפרדס והחיות יהי זכרך ברוך .

ונושא אחר  שמרגיז אותי בתקופה האחרונה , זה הצביעות של העולם , אף אחד לא צעק שנא"טו הפציץ את קוסבו וסירייבו  אפילו שפגעו בבתי חולים , שלא לדבר שהאמריקנים הפיציצו באפגניסטן ובעירק בלי לעשות חשבון , והבריטים שהגיבו בזמן מלחמת העולם השניה בהריסת עיר שלמה , כתגובה על הבליץ , אבל רק  כשאנחנו נלחמים על הבית שלנו כל העולם צועק  "מסכנים  הלבנונים"   

בדיוק עכשיו  חשבתי ללכת לסיבוב חיות אבל  אזעקה ,אז אולי יותר מאוחר   בינתיים  שיהי המשך ערב  שקט באהבה שלגיה