היום התחלתי לחשוב על כל הדברים מאז מעגל נשים שבו פספתי את הרכבת בשניה  והגעתי הביתה בדרך הארוכה, ותעלולי המחשב שהוא לא מזהה אותי באתרים שבהם אני פעילה, איך זה דומה למה שקורה לי בחיים , כולמר מפספס הזדמניות מגיעה לדברים בצורה לא מקובלת או דרך מאבקים.

הרי לפני שנה או קצת יותר יכלתי לגור כאן באזור לבד אז חשבתי על גשר הזיו היכן שבני גר, אבל כיוון שא. יש בעיה למי שאין רכב לצאת ולהגיע לגשר הזיו

        ב. התסדר לי להמשיך עוד שנה בשכירות באותו מקום

גרתי אז לבד נפרדתי מבן זוגי באותה תקופה ,וחשבתי לעבור לצפון אבל כנראה שלא בדקתי מספיק את האופציות בעצם לא חשבתי על סער כאפשרות.

בסוף הגעתי לכן עם בן זוגי כן חזרנו עם עוד כל מיני דברים לא סגורים , חחחחחחח זוהי הדרך הארוכה  בעיני.

אני בתקופה האחרונה חשה שאני מתפקדת חלקית כמו מאחורי זכוכית חד כוונית כלומר רואה מושיטה יד לאחרים [הכוונה בעקר בחיים היום יום] אבל לא רואים אותי , מתסכל

הנה המחשב שלי מראה לי ממש מראה ברור לנושא הוא מזהה אותי חלקית במקומות מסיומים, למזלי  שזה גם כאן.חחחחח החיוך והצחוק שמסתיר את הדמעות .

לא סתם מצירים ליצן עם דמעה .

חשבתי שאוכל לדבר על הכל אבל כרגיל דברים נשארים בראש לא עולים לכלל כתיבה