ומסר מעניין מאוד מפי אינדיאני זקן לבנו כשנשאל לשלומו....
ובמיוחד לך אחותי הקטנה והמקסימה עדי בעלת מגע הקסם,שלמרות צעירותה מלמדת אותי דבר או שניים לגבי התמודדויות בחיים...


לא מעניין אותי מה אתה עושה למחייתך.

אני רוצה לדעת למה אתה משתוקק עד כדי כאב,

והאם אתה מעז לחלום שפוגש הנך בתשוקת לבך.



לא מעניין אותי בן כמה אתה.

אני רוצה לדעת האם אתה מוכן להסתכן ולהשתטות למען האהבה,

למען החלומות שלך, ולמען הרפתקת החיים.



לא מעניין אותי אילו פלנטות מקיפות את הירח שלך.

אני רוצה לדעת האם נגעת במרכז צערך.

האם נפתחת על ידי בגידות החיים,

או האם הפכת כמוש וסגור מפחד מפני כאב נוסף.



אני רוצה לדעת אם אתה יכול לשבת לצד הכאב,

שלי או שלך,

מבלי להסתירו, לטשטשו או לתקנו.



אני רוצה לדעת אם אתה יכול להיות עם שמחה,

שלי או שלך.

אם אתה יכול לרקוד בפראות ולהניח לאקסטזה למלא אותך

עד קצות האצבעות

מבלי להזהיר אותנו להיות זהירים, מציאותיים,

או לזכור את מגבלות בן האדם.



לא מעניין אותי אם הסיפור שאתה מספר הוא אמת.

אני רוצה לדעת אם אתה יכול לאכזב אחר כדי להיות נאמן לעצמך,

אם אתה יכול לשאת את האשמת הבגידה ולא לבגוד בעצמך.



אני רוצה לדעת אם אתה יכול להיות נאמן ואי לכך אמין.

אני רוצה לדעת אם אתה יכול לראות יופי גם כשזה לא יפה בכל יום,

ואם אתה יכול למצוא את מקורך מנוכחות האלוהים.



אני רוצה לדעת אם אתה יכול לחיות עם כשלון,

שלך או שלי,

ועדיין לעמוד על שפת אגם

ולצעוק אל הירח המלא: "כן!"



לא מעניין אותי היכן אתה גר וכמה כסף יש לך.

אני רוצה לדעת אם אתה יכול לקום לאחר לילה של אבל וייאוש,

עייף ודואב עד לשד עצמותיך,

ולעשות את שיש לעשות למען הילדים.



לא מעניין אותי מי אתה, ואיך הגעת לכאן.

אני רוצה לדעת אם אתה יכול לעמוד עמי במרכז האש

ולא לסגת.



לא מעניין אותי היכן או מה או עם מי למדת.

אני רוצה לדעת מה מזין אותך מבפנים כשכל השאר נעלם.



אני רוצה לדעת אם אתה יכול להיות לבד עם עצמך,

והאם אתה באמת אוהב את חברתך ברגעים הריקים

--------------------

בעקבות הרשומה של טוליק עדיין לא למדתי ללנקק פה מנסה בלי הצלחה החלטתי לכתוב חלק מהזכרונות שלי של תקופת גן החיות

עבדתי בגן החיות הלמודי לנוער בת"א הנמצא בהרצל 155 פינת חמד קסומה

כיוון שהייתי הרצלנית נסעתי הרבה פעמים בקו 48 ירדתי במזנון של ירדנה ומנו  במשך הזמן הפכתי לחברה טובה של ירדנה פגשתי אצלה הרבה מפורסמים את אריק איינשטיין שלום חנוך שושנה דמרי .........

אבל לעינינו כשהגעתי לגן זה היה ב82 הייתי מתנדבת של החברה להגנת הטבע , חייתי בנפרד מבעלי  והיום גרושי חחחחחחח

זה היה זמן של מעבר מהאונברסיטה לחברה להגנת הטבע , הגן היה די מוזנח והיה בו המון  עבודה

כן יש לי חלום לעשות מפגש של כל ילדי חוג הסיור של הגן אז אם מישהו מקוראי היה שייך להם אשמח עם יצור קשר איתי

היו לי המון דברים נפלאים שם , במבט לאחור אני בעצם ריכזתי את כל הנוער המתנדב של הגן מדובר ב12-20 חברה בימים רגילים , ועוד כ50-70 בחגים , זה ללא המבקרים והביוטופים , העובדה המצערת ברגע שעזבתי כל המערך הנפלא הזה נפל.

אז נתחיל בספורים

נמרוד זאב שחשב שאני בת זוגתו

זהו נמרוד איתי חבוק של אהבה ,

נמרוד זאב שהגיע מגן החיות בחיפה, היה גור דחיו משגר של זאבים, קיבל אותו רפי המטפל בספארי, גדל אותו אצלו ואחר כשהגיע אלינו הביא אותו  לגן מהתחלה היה אהבה בינינו מיוחדת במינה כשגדל נפצע , נכנסתי לבדוק את הפגיעה , כאב לו הוא נהם ושם ממש בעדינות את לועו אל ידי אבל בשיא העדינות לומר כואב לי , יכל בביס להוריד את כף ידי.

עברו שנתיים מעזיבתי כשבאתי לבקור  שמעתי שהוריד למישהו שתי אצבעות, למרות זאת בקשתי לבקרו, כיון שראיתי שיש לו אוכל בתא, נכנסתי לחצר הפנימית, אחרי קבלת פנים מיוחדת לצערי לא יכולה לעלות תמונה , רץ נמרוד לתאו הביא רגל של עוף ונתן לי אותה ביד , זהו בשפת הזאבים אני מחזר אחריך , את בת הזוג שלי, מסכימה.

נמרוד הועבר מאוחר יותר לפינת חי אחרת הסתבר שהוא עקר וכנראה לכן אימו סרבה לטפל בו , כן הם מרגישות שהגור פגום ואז או שאוכלות אותו או שנוטשות אותו.וזאבים מבדלים בן זכר לנקבה אצל האדם גם כלבים מבדלים ,

המצחיק הוא שריח של אשה במחזור דומה לריח של כלבה מיוחמת, אז לכל הנשים לא להתפלא שכלבים הולכים אחריכן בשעת מחזור.

היו לנו כמה חיות שהסתובבו חופשיות בגן

היתה פטמה הצביה השובבה שתמיד היה צורך לשמור שלא תברח החוצה ותגיע לאיזה מנגל של אנשים.

היה מקס ומוריץ האוזים האפורים שקבלו הרבה פעמים את האורחים בנשיכות בקרסולים

השקנאים האלופים בתפיסה של דגים

הבז ג'ימי הגיע אלינו כגוזל גדל ושוחרר והחליט שהגן הוא תחנת האכלה שלו , היינו מעיפים את האפרוח באויר היה תמיד תופש אותו או שמניחים את האפרוח על כף היד מרימים והוא היה לוקח את האפרוח בעדינות מכף היד , אבל זה רק מאלה שהוא אהב ובטח  היה מגיע בעונת הקינון עם בת זוגתו היא בזה חופשיה , שהיתה באותו הזמן מוכנה לתפוש רק מהאויר את האפרוח.

היה וואטי העורב שהיה שותה איתי כל בוקר כוס קפה.

כמובן היתה תחנת האכלה של השחפים זה היה מחזה מרהיב לראות אותם בזמן האכילה

יש עוד ספורים למכביר אבל זה בפוסט הבא  אז יום קסום עם המון אהבה ושמחה ממני ליידיסנו