בעקבות הדיון על האימוץ האם להחזיר את הילד להוריו הביולוגים או להשאיר אצל המאמצים עלו לי המון רגשות כואבים.

אני בדרך כלל נמנעת להכנס לדיונים האלה, דעתי היא שכל מקרה הוא ספור בפני עצמו,במקרה הזה אני מאמצת את דעתה של בתי בעד להשאיר את הילד אצל ההורים המאמצים.

והסיבה לכך היא ששניים מנכדי נלקחו לאימוץ ספור של מאבק נגד הרשיות שלא היה קל, בזמנו נשקל אפילו אימוץ פתוח אבל בארץ אין דבר כזה.

 עברו מאז 10 שנים אין יום שאנחנו לא חושבות על הנכדים / ילדים.

בתי היא אם חד הורית , הספור החל בשנת1994  שנה קשה היתה שנה זו באותה שנה נפטר גם אבי ז"ל, כשנולדה מורן הבכורה, כבר התחילו שם הבעיות עם הרשיות,  בעצם המרדף החל עוד כשהיתה בהריון אבל זה כבר סיפור לרשומה בפני עצמה.

מורן נחטפה מבית החולים ע"י הרשיות , ורק אחרי מאבק של כל האמצאי התקשורת, טלויזה , עיתונות,קבלו את הקטנה בחזרה, ואז בתי שחקה לידי הרשיות נכנסה שוב להריון והפעם עם אלמוג

במשך שנתיים בערך נמשך המאבק , כשאותו הזמן מורן ואלמוג נמצאים אצל משפחה אומנת, שגם הם הסכימו איתנו שזה עוול למסור אותם לאימוץ.

הרגשות עדיין כואבים כנראה שעדיין לא יוכלה לכתוב את כל הסיפור המאבקים, אבל יש לי חלום שאולי נפגש שוב לפני גיל 18 , אולי אדע מה קורה איתם?

יודעת ששניהם באותה משפחה יחדיו גדלים

כיון שזה הבלוג שלי מרשה לעצמי לרשום את השמות האמיתיים , כי לפי החוק הייתי צריכה לרשום כינויים

קשה לי להמשיך בנושא אולי פעם אחזור אליו שוב

-----------------------------------------------------------------

אני מרגישה בטוב, תודה על תמיכתכם, ותמיכה אצלי זוהי הקשבה חיבוק, אפילו לפעמים בקורת בונה, זה הכוונה שמאחורי המילים היא החשובה.

הכוונה שיוצאת מהלב המעידה שלשני איכפת וחשוב ממך

הרבה פעמים מקבלת תשובות לשאלות רק מקריאה של בלוגים אחרים

-------------------------------------------------------------

עדיין לא מעיזה לגעת במקומות כואבים, של כאב, כעס, ואשמה, אבל לאט לאט עם הזמן אלמד לקבל ולבטוח להוציא את הרעלים שיושבים בפנים עמוק

תודה על ההקשבה.