מרגישה מבולבלת בזמן האחרון  אולי זה לא המלה הנכונה , אבל מצב שהכל תקוע חזרה לאחור ,  נוגעת לא נוגעת בדברים. עוצרת משחררת קמעה , צעד קדימה ועשרה אחורה , דברים עולים אבל דוחסת שוב למרות שיודעת שכדי יותר לנקות.

נעה בין אמון שיסדרו הדברים  לבין חוסר אמון מוחלט ואפילו קצת דכאון.

מנסה לכתוב דברים אך הם לא יוצאים.

קל לי לתמוך באחרים, להקשיב לכולם , חוץ מאשר לעצמי, בורחת  כל החיים זוהי ההרגשה

דרמות החיים נסיתי לכתו ב קודם על השרפה ששנתה את חיי במידה מסיומת גרמה לסיום נישואי

ומחקתי כי זה יצא מבולבל ..........

האמת שבסיס הנישואים היה רעוע מהתחלה , התחתנתי כשאני בהריון שהסתיים בהפלה טבעית, אולי בלעדי זה הייתי היום אם בגרות מלאה עושה בכלל דברים אחרים.

 כותבת דברים אחרים,

כמובן ששני הצדדים לא שמחו על הנישואין , ובאמת בתקופה הראשונה היו לי כמה מאבקים עם הוריו

במיוחד עם חמי ז"ל עד שלמד להכיר אותי , ומאז ועד יומו האחרון תמיד תמך בי ובדעתי.

אמי כמובן מעולם לא השלימה עם הנושא , אבי היה יותר גמיש ממנה.

ואחי בכלל לא היה בספור

מהר מאד מצאתי את עצמי אמא ל3 ילדים ,  חשבתי שאם הנישואין יפתרו הרבה בעיות גלתי להפתעתי שהם הוסיפו בעיות.

כך שבגיל 24 כבר הייתי אמא לשלשה

שחשה הרבה פעמים בודדה במערכה, בלי הרבה תמיכה למעשה.

אבל השרפה זה מה שחשבתי עליה לכתוב

השרפה היתה בשנת1980 פסח חג שני , שאת רוב החג בילנו אחרי הרמונט בבית באילת נסענו כמה זוגות הילדים נשארו אצל חמי וחמותי.

חג שני ארחנו את חמי חמותי וגיסותי אצלי בבית והם לקחו את אחת מבנותי טלי אליהם הביתה.

זה היה שישי שבת , התעוררתי מקודם , והיה לי חום גבוהה כנראה חלתי באילת במשהו שרק עכשיו התפרץ . בדרך כלל אין לי חום , בגלל החום הרגשתי סחרחורת , החלטתי לשכב בסלון עד שהיא תעבור

שמעתי את החברה ערים [הילדים] אביהם המשיך לישון,

ונרדמתי ופתאום אני מתעוררת לדפיקות השכנים בדלת הבית עלה באש , הילדים שחקו עם גפרורים והעלו את החדר מיד קמנו

בעלי הוציא את הילדים מהחדר ואני ודאתי שהכל בסדר איתם , לא נכנסתי להיסטריה פשוט לקחתי אותם  בשקט ובשלוה לחברה שגרה ליד.

כל כך בשקט ושלוה שאנשים שאלו אותי אצל מי השרפה................. ברור שהם נדהמו ..... ששמעו שזה אצלי

אין לי מושג אבל ברגעים כאלה מעולם לא נכנסתי לפניקה או להיסטריה , דוקא ברגעים אלה תמיד הייתי שלוה ובטוחה במה שצריך לעשות כאלו מישהו אחר מתפקד במקומי

המשבר בא אחר כך אחרי שהכל נגמר , אז מרשה לעצמי להתמוטטת , להכנס לדכאון, אבל כמעט לא מסוגלת לבכות.

אולי יש שירים שגורמים לי להזיל דמעה או כמה סרטים וגם זה יחסית מעט.

רוצה לפעמים לבכות להזיל את כל הדמעות אבל הם מגיעים רק עד הגרון ושם הם נתקעות

טוב מרגישה שכבד לי להמשיך לכתוב , עיפות חושבת שאלך לישון  ליל מנוחה ותודה על ההקשבה, התמיכה ממני שלגיה.