מצרך נדיר ויקר ערך ושמו: אהבה

סיפור מארץ נכר נושא עמו מסר מסתובב לאחרונה במחוזותינו :

לפני זמן מה, העניש אב את בתו הקטנה על שבזבזה גליל נייר שלם מוזהב מיוחד ויקר ערך .

המשפחה חיה בדוחק וכעס האב התגבר כשגילה שבתו השתמשה בנייר גם כדי לעטוף קופסת קרטון כמתנה לחג המולד.

ביום שלאחר מכן, הביאה הילדה את הקופסה במתנה לאביה. "זה בשבילך, אבא".
האב בוש בהתנהגותו הזועמת, אבל זעמו גאה שוב כאשר ראה שהקופסה ריקה מתוכן. הוא פנה אל בתו בטון כועס ואמר לה: "את לא יודעת, גבירתי הצעירה, שכאשר נותנים למישהו מתנה לחג המולד אמורים לשים משהו בתוך הקופסה?"

הילדה, עם דמעות בעיניים, ענתה לאביה: "אבל אבא, כן שמתי משהו בקופסה. הכנסתי לתוכה המון המון נשיקות בשבילך עד שהיא התמלאה".

האבא כרע על ברכיו וביקש מהילדה שתסלח לו על כעסו הלא מוצדק.

לא עבר זמן רב, אסון נפל על המשפחה - הילדה נהרגה בתאונה.

מספרים כי אביה שמר את קופסת הזהב ליד מיטתו עד סוף חייו.

ובכל פעם שהרגיש מדוכא או עצוב או חסר כוחות הוא פתח את הקופסה והוציא ממנה נשיקה דמיונית אותה שמה עבורו בתו, הילדה שאהבה אותו כל כך.


כל אחד מאתנו קיבל במתנה קופסת זהב, מלאה באהבה מהסובבים אותנו וללא תנאים :

- מההורים, מהאחים ומהילדים שלנו, מכל המשפחה.
- מחברים ומידידים .
- מפרחים , מבעלי חיים , מיופי הטבע והבריאה .
- מאלוהים

לא קיים נכס יקר יותר.

עתה, יש בידיכם שתי אפשרויות:
1. להתייחס למסר ולספר את הסיפור לכמה שיותר אנשים.
2. לשכוח שאי פעם שמעתם אותו ולהתעלם מהעובדה שהוא נגע ללבכם.

רק זכרו אהבה, אהבת המשפחה החברים והסובבים אותנו היא כמו מלאכים שמעמידים אותנו על רגלינו בכל פעם שהכנפיים שלנו לא זוכרות כיצד לעוף.

כוחן של מילים – עידוד

להקה של צפרדעים טיילו להם ביער, לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד.

כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור.

כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו לצפרדעים שנפלו:
"חבר`ה, אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים... אתם נחשבים כבר למתים... חבל לכם בכלל להתאמץ!"

לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות.

שני הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידיים שאין להם סיכוי... "בחיים לא תצאו מכאן..."

אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים, אפסו כוחותיו, הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור.

הצפרדע השני, לא ויתר, הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור "חבל על המאמץ... אין לך שום סיכוי בעולם...".
"הפסק את המאמץ והסבל שלך, ופשוט תמות".

בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות, הוא קפץ אפילו חזק יותר...
ובסופו של דבר, הוא נתן ניתור כזה חזק שהצליח לצאת החוצה מהבור.

כשהוא יצא החוצה, שאלו אותו חבריו הצפרדעים: "איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק..."

בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש...

הוא לא שמע מה אומרים לו, ובטעות פירש את קריאותיהם
הנרגשות כמילות עידוד...

מוסר השכל

1. בלשוננו יש את הכוח לחיים ויש את הכוח להרוג

2. מילים הרסניות למי שנמצא למטה לא יעלו אותו למעלה

3. עידוד זהו כוח.

ללמוד לשלוט בכעס

היו היה ילד קטן עם אופי רתחני.

אבא שלו נתן לו שק עם מסמרים ואמר לו שבכל פעם שהוא מתפרץ וצועק על אנשים הוא חייב לתקוע מסמר בגדר שמקיפה את ביתם.

ביום הראשון, תקע הילד 37 מסמרים בגדר, אך במהלך השבועות הבאים ככל שלמד לשלוט בכעסו ירד מספר המסמרים שהוא תקע בגדר.

הוא למד שקל לו יותר לשלוט בכעסו מאשר לתקוע מסמרים בגדר.

לבסוף, הגיע היום בו הילד לא התפרץ כלל הוא סיפר את זה לאבא שלו , ואבא שלו אמר לו שעכשיו, בכל יום שחולף ובו הוא לא התפרץ ושלט בכעסו הוא צריך לשלוף מסמר אחד מן הגדר.

הימים חלפו ולבסוף הגיע הילד לאביו ואמר לו שכל המסמרים נשלפו מן הגדר האב, אחז בידו של בנו לקח אותו החוצה אל הגדר, ואמר לו כל הכבוד בני על שלמדת לשלוט בכעסיך, אבל הסתכל נא אל החורים שבגדר הגדר כבר לעולם לא תהיה כמו שהיא הייתה בהתחלה.

כשאתה אומר דברים מתוך כעס , הם משאירים צלקת בדיוק כמו החור שבגדר. אתה יכול לתקוע סכין בגבו של אדם ולמשוך אותה החוצה חזרה , אבל לא משנה כמה פעמים תתנצל הפצע עדיין יישאר שם.

פצע מילולי הוא גרוע בדיוק כמו פצע פיזי

חברים הם כמו יהלומים יקרים, הם גורמים לך לחייך ומעודדים אותך להצליח,
הם קשובים לך, הם תמיד שם בשבילך, אל תשאיר להם צלקות...

אנא סלח לי אם אי פעם השארתי לך חור בגדר !!!

העבר את הסיפור הזה הלאה, לכל מי שאתה קורא לו חבר ולבני משפחה. אם המכתב יחזור אליך, דע שיש לך מעגל חברים אוהב.