אמנם לא נמצאת בישרא אבל מקבלת השראה ממני וגם משדות כבר כתבתי עליה ושוב כותבת

חברים`

פורסם ב17 באוגוסט 2004, 21:59

חברים הם מלאכים שמרימים אותך
מהקרקע,כשהכנפיים שלך שכחו איך לעוף


איך שכחה הפיה הטובה לעוף??-
לא שכחה,כי אם איבדה את האמונה,שתוכל לעוף שוב...
אותה טרגדיה שהיכתה בה,השאירה אתה ספונה בביתה,שבועות וחודשים רבים.הייאוש פשה בכנפיה,ובכל אבריה העדינים.הפיה האדומה,לא האמינה עוד שתוכל שוב לפרוס כנפיים...דברו על ליבה,כל אוהביה.התחננו:"רק נסי לרגע,לפרוס את כנפייך...אנא...לשווא.הפחד אחז בה.ימים רבים התלחשו בינהם,היצורים בממלכת היער הכשוף,איך יחזירו לה את היכולת לעוף...כיצד ייטעו בה את האומץ שאיבדה?-פיה שאינה עפה,משולה למוסיקאי שאינו שומע עוד,או לצייר שאיבד את ראייתו...
היא נדונה למות מצער!.

"אני אציל את חייה"-אמר יום אחד,השדון האדום טוב הלב,שהיה כתאום לה כל חייה.הידידות בינהם אמיצה...
בדיוק האומץ,שלו היא זקוקה עתה...
הוא ידע מתי היא יוצאת מבית הפיות שלה.והיכן היא עוברת-בשביל בודד,כדי שלא תתקל בנפש חיה,שאף ייצור לא ייראה אותה  מתייפחת.הוא קשר את עצמו גבוה באויר.ידע את נפשה היטב-אם תחשוב שידידה האהוב בסכנה,תחלץ מייד לעזרתו,תשכח כל פחד,ותעוף לשחררו...

ואכן,כשהגיעה בטיולה לאותה פינה,וראתה אותו זועק לעזרה-לא חשבה פעמיים...

אינסטקטיבית פרסה כנפיים ועפה אליו...

ההצלה שהצילה אותו,פדתה אותה מהפחד שלה.


לא פעם,כשמישהו מהקרובים לנו נתון בצרה,אנו נאבקים כנמרים-ומפתיעים את עצמינו,לא בטוח שעבור גופינו היינו אמיצים כל-כך,כמו שאנו מתמלאים אומץ
וכוח רצון,כשאדם אהוב נזקק לנו.

תודה לשלגיה,על הכרטיס שנתן לי את הרעיון לספור זה.

פשוט רוצה לשתף את כולם . תכנסו תהנו כמוני פשוט לדעתי אישה מיוחדת במינה

הנה גם   האגדה שכתבה בהשראת שדות זהו גם הקישור לבלוג שלה