המפגש אתמול עם מורן היה מרגש , פשוט לראות אותה יפה גדולה  מקסימה  ילדונת שפעם אחרונה  ראינו בגיל 3 וחצי , עכשיו  עובדים  על המפגש עם  אלמוג , יש הרבה דברים שכרגע לא יכולה לכתוב כאן , רבה הנסתר על הגלוי, הולכת לבדוק כמה דברים מבחינה חוקית , תחושת בטן  מחורבנת שהעו"ס  ניסו לעשות הכל למנוע  את המפגש  איתה ומנסים למנוע את המפגש עם אלמוג [מסתבר שגם שינו להם את שמם למרות שהיה צו מפורש לא לעשות זאת ]  אבל כן הם גדלו באותה משפחה  יום מרגש  נסענו גם לסבתא של גלית  [חמותי לשעבר] וקינחנו במפגש עם אתי אברהמי  הבלוגרית מתפוז  והכרנו גם את קרפ  וזה היה סיום יפה לעומת סוף השבוע שלי שהתחיל בשישי לפנות בוקר עם התקף חזק שהסתיים באישפוז  ככה שאת סוף השבוע  ויום ראשון שני בליתי בבית חולים  כבר ביום ראשון הודעתי שאני לא נשארת  ונוסעת למפגש ביום שלישי , זה היה  יום של סיוע סנואי  מובהק , חבל שלא יכולה כרגע לכתוב את הכל  לחיי המפגשים הבאים , והלואי שנבנה  קשר יציב  וקבוע עם שניהם, ויש לי תעלולי ישרא  משום מה לא מקבלת הודעות על תגובות בבלוג  וגם לא מקבלת הודעות שהגיבו לי  לתגובות בבלוגים אחרים , מגלה אותם רק כשנכנסת  לבלוג  או לבלוגים אחרים  שבהם הגבתי  איך פותרים את הבעיה הזאת ????  באהבה  שלגיה 

מותשת  מרגישה מותשת כואבת  ומתוסכלת בתקופה האחרונה , מאז שא. פוטר מהעבודה , המצב הכלכלי מתדרדר , ומוצאת את עצמי שוב  הרבה פעמים  לפני מקרר ריק  מזל שיש לי את עזרתה של גלית  , וכנראה התחלפו בבנק אנשים והוראות קבע שחוזרות , האמת צריכה להגיע לסניף שלי  שהוא בהוד השרון ולסדר אבל  מעגל הקסמים של אין תקציב  לנסיעות  רחוקות  מבחינתי  זוהי  נסיעה רחוקה  למרכז ,וגם אין תקציב לטיולים או לימודים שהיו בהחלט עוזרים למצב הרוח , וגם כיון שאני מותשת בעקר נפשית  אז לי  ממש  כוחות להתמודד עם ממסדים , ואז כמובן כל הדברים  שמדחיקה עולים , מערכות יחסים  שלי עם אימי ואחי , שהם לא פשוטות כפי שחלק מקוראי יודעים , הכאב ישנו שם למרות הידיעה שזה המצב שאימי לא ממש רוצה קשר איתי , כרגע המצב שאנחנו מדברות פעמים בשנהבממולדת שלה ובממולדת שלי  נפגשות פעם בשנה בממולדת שלי וגם זה מחוץ לבית שלה , העובדה שלא מזמינים אותי  לאירועים משפחתיים , דודי בזמנו שחגגו לו  בארץ אחד מהממולת עגול  בא מחו"ל עם  מטוס מלא  משפחה כן יש לי משפחה ענפה בחו"ל , צריכה רק כרטיס ויכולה לנסוע לאורך כל יבשת אמריקה  אוסטרליה וחלק מאירופה , וגם שדודתי נפטרה לא הודיעו לי  כך שלא יצא לי להיות בהלוויה או בשבעה  ששאלתי את אימי למה  אמרה הייתי מביישת אותה בהופעה שלי, כל הדברים שבדרך כלל מדחיקה  עולים  וברור מוסיפים  על תחושת התיסכול ,אין לי ממש חברות בסביבתי כאלה שיכולה לשבת לקטר ולדבר  בעצם  אף פעם לא היו ממש חברות  קרובות , יש כמה חברות בלוגריות אבל הן רחוקות , וכיון שאני בדרך כלל אוספת את הדברים פנימה לא ממש משתפת  אחרים [חוץ מכאן ]הצטברות גורמת לי קצת לדכאון ,ואז כמעט ולא יוצאת מהבית , אלא במקרה שאין ברירה, נמאס לי המצב שלא יכולה לעשות דברים בבית  , כמו שטיפת רצפות , כי מעט אחרי שאני מתחילה עוד לא הספקתי לגמור את החדר מקבלת התקף אסמתית וחייבת לעשות אינלהציה  , הרבה פעמים גם אחרי מקלחת זה קורה , ואז חושבים פעמים מתי להתקלח  ברור שזה מקשה  עכשיו עם החום בחוץ, וזה שליידי שלי מזדקנת[בת 16] ומאז התקיפה ופריקת הירך , לא חזרה לעצמה , קשה ללה ללכת ובעקר לרדת מדרגות , כן היא גם לא רואה כל כך טוב , ולא תמיד מצליחה לשלוט על הצרכים שלה, מפחיד אותי היום שאצטרך להפרד ממנה ,וכמובן זה שאני לא עובדת , וגם לא ממש מיישמת דברים שאני יודעת ויכולה הכל נשאר בתיאוריה , יש לי המון ידע  בכל מיני תחומים  ואין ממש ישום , אחת  הדרכים  לשחרור זה כתיבה לכן כותבת את תיסכולי ומקטרת כאן , מנסיון  זה ממש עוזר לי  לשחרר את הדברים ,ולתת מקום לאנרגיה חדשה  להכנס ודברים מתחילים ומשתנים בדרך כלל לטובה אחרי כתיבה  , טוב גמרתי לקטר הולכת  להתקלח ולהוציא את סנו לטיול  המשך יום נעים וסוף שבוע של כיף באהבה משלגיה