היום יום ראשון
כן כן
וביום שלישי על הבוקר (4 וחצי בבוקר) אני מתייצבת בשדה תעופה
המטרה: אני עומדת להיות האישה הראשונה שטסה לחלל
סתם לא. האישה השנייה
די מאי. את מדברת שטויות
עכשיו ברצינות
אני טסה לפולין... ואני בלחץ מטורף
אני לא יודעת אם אני אוכל לעמוד בהכל.
במראות, במחשבות, בדמיונות
אני תופסת מעצמי בן אדם חזק. באמת שכן
עברתי הרים ותלאות בשביל להגיע למעמד שלי היום
אבל כל נושא השואה זה בערך הגבול שלי.
עד עכשיו זה סתם היה משהו בלתי נתפס.
ועכשיו, כשטסים... ורואים חלק ומרגישים יותר
יאבההההה
ואני. מטומטמת שכמותי
יומיים לפני הנסיעה התקררתי.
מה יהיה שם? כשהטמפרטורות בלילה זה 1-??
שלא נדבר על הטקס.
אני שרה את טיפה בים..
וכרגע אני לא ממש שרה
אני נחנקת
בגלל שאני חולה כאילו
אני יכולה להבין מה זה הפוסט ההתבכיינות הזה?????????????
בתכלס אני כותבת כדי להעביר את הפוסט הקודם
יש לי הרגשה די טובה בכללי.
אני אדבר אתכם כשאני אחזור??
סבבה
אוהבת אתכם המון
ואת אלה שיכתבו לי מכתבים אפילו יותר =)
-מיי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
