לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2006

בדרך אל הפיץ רוי


כל טרק קשה מתחיל עם השדון הקטן הזה שיושב לך על הכתפ-
כל מה שהוא עושה כדי להכשיל אותך זה לשאול אותך שאלות;אבל כאן;במקום הזה הוא לא צריך יותר כדי להצליח בתפקידו
¨למה לעזאזל בכלל עזבת את הבית? את המיטה החמה;הבישולים של אמא;כל החברים;הבחור שאהבת?¨
כשאני חושבת שאני מצליחה לענות לו וממשיכה בדרכי הוא מוצא ישר נקודה נוספת רגישה ופונה לתקופ אותה:
¨למה לא לקחת את כל הכספ שחסכת לטיול הזה ונסעת לך לאיזה חופ קריבי מדהים? למה לנסוע עד הדרום ; האמ-אמא של הדרום;לשלם כספ כפול; לקום באמצע הלילה; לקפוא מקור; חושך מוחלט לסבול בעלייה הזו; והכל בשביל לראות איזה הר?!?¨¨
והוא לא מוותר וישר תוקפ מזוית נוספת
¨אז אולי תלכי יותר לאט? עמודי הגרניט האלו יהיו שם כל היום ואפשר אפילו לראות אותם מפה;למה לעלות כל כך הרבה? זה בכלל מסוכן ללכת בחושך וכואב לך הגרון; אולי תנוחי? מדובר פה בבריאות שלך!¨
וכשגם זה לא עובד הוא פשוט מתחיל לצחוק עליי-
על זה שאני כל כך קטנה והעולם כל כך גדול ומי לעזאזל אני חושבת שאני כשאני אורזת תיק ויוצאת למסע לחקור אותו;על זה שאפילו כמה כפיפות בטן אני לא מסוגלת לעשות אז לטפס על הר? ואיזו טפשה אני שאני בכלל מנסה דברים כאלו כשברור שהם לא ברמה שלי-
והוא ממשיך וצוחק;ועם כל צחוק הצעדים שלי נעשים יותר כבדים הכח הפיזי והנפשי שלי יורד והמצברוח מתחיל לדעוך- אולי הוא צודק?
בדרך כלל בכל הסיפורים כאן נכנס פתאום המלאך הקטן שיושב לו על הכתפ השנייה ומחזיר לך את הכח ונותן לך את המרפא לכל המכאובים של השדון
המלאך שלי כנראה ישן לו בחמש בבוקר או שהוא קפא למוות אי שם על הכתפ שלי כי לא שמעתי שום תשובות לשאלות הקשות האלו או אילו שהם חיזוקים
עוד צעד;הידיים שלי כבר איבדו תחושה מרוב הקור וכל נשימה מרגישה כמו אלפי סכינים קטנים וקפואים שנכנסים לך לבפנים;אם אני לא אעצור אני לא בטוחה שאני אוכל להמשיך
ואז פתאום נגלים לעיניי רכס הרי הגרניט המדהימים האלו- זוהרים בכתום המטורפ של השמש שעולה בכיוון הנגדי; השמיים זורחים בשלל צבעי הורוד אדום כתום של הזריחה והלגונות הכסופות מחייכות לי מלמטה
עשיתי זאת! הצלחתי להגיע לפסגה!
ואז;במבט שני על ההרים הזוהרים אני מגלה את המלאך שלי;יושב לו שם על אחת הפסגות הזוהרות ומתחמם באור השמש העולה; מחייך ¨במיוחד אליי
¨התגברת על השדון לגמרי לבד עשית זאת ואני תמיד הייתי פה חיכיתי שתצליחי-¨¨
כזאת תחושת סיפוק לא הרגשתי בחיים-
נכתב על ידי michalla_trip , 12/2/2006 20:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא מצאתי משפט פתיחה מקורי :)


טוב חברים

שבוע בטיול דרכים, שבוע של חוויות וסיפורים, ורק מכתב אחד להכיל את הכל, אז תסלחו לי שזה יהיה קצר ובכלל לא ממצה, מי שיתעקש אולי יקבל בעתיד הצצה ליומן שלי שם רשום הכל בהרחבה...

אז מה היה לי?

המוווווון נסיעה באוטו. (1300 ק"מ, פרייבט קטן, חמישה אנשים דחוסים עם חמש מוצ'ילות ואוהלים ובלאגאנים... בלי מקלחות ועם המון ריחות גוף... חוויה בונה, בהחלט!)

המוווון נופים מדהימים- בכל מקום ירוק, ויערות ואגמים כחולים נקיים וחיות וחופים ומפלים ועיירות ציוריות יפות...

והמון אנשים טובים באמצע הדרך, שתמיד מחייכים לתייר ועוזרים לו. הכי כיף פשוט להתחיל לדבר ככה עם המקומיים. שילוב של 10 המילים שאני יודעת בספרדית, עם קצת אנגלית במבטא, עברית והרבה תנועות ידיים ואפשר לתקשר עם כולם! זה מדהים!!!

ההי לייטים היו המאהלים והארוחות שהקמנו ובישלנו לעצמנו לבד לצידי הדרך ברוב הערבים. פשוט לעצור ליד איזה מפלון מושלם, או פלג מים חמוד או חוף מדהים ולהפוך אותו לבית שלך ללילה, איזה כיף...

הטיפוס על הויאה ריקה היה מדהים. הר געש פעיל (אמא לא לדאוג, הפעם האחרונה שהוא התפרץ הייתץה ב- 71) ומושלג, טיפוס עם ציוד מקצועי לגובה של 3,000 מטר ולהביט לתוך הבפנוכו של כדור הארץ, שוקץ וגועש בלבה כתומה זוהרת וגופרית מוגזת שחונקת אותך לגמרי ... חוויה כל כך (קשה...) ומספקת. (למה? למה לא עשיתי כושר לפני זה בארץ? הו למה?!) להביט אחר כך על ההר המעשן הענק הזה ולהגיד לעצמך. אני עשיתי את זה. כבשתי את הפסגה. אין...

בדרך היו עצירות קטנות לטיולים רגליים פשוטים לכל מיני מפלים קטנים ותצפיות, וביום האחרון גם עשינו שיט וטיול באי שנקרא ויג'ה לנגוסטורה שיש בו את יער הבמבי, עצים ג'ינג'ם מתקלפים שנראים כמו הפרווה של במבי. אומרים שאם מחבקים את העצים שם הם מגשימים לך את כל המשאלות...

ביקשתי שתיים ליתר ביטחון! :) 

ד"ש לכולם,

ומקווה שהמשאלות של כולנו יתגשמו

מיכל

 

נ.ב

מעכשיו והלאה אני אמעט במיילים ואינטרנט בכלל, רק בגלל שאני לא בטוחה כמה יצא לי למצוא אינטרנט באמצע הטרק בדרום...

אז אני אוהבת המון ומתגעגעת אל כולם! ונדבר...

מיכל
נכתב על ידי michalla_trip , 11/2/2006 17:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בחזרה לברילוצ'ה במקסימה


אני אוהבת שוקולד (של טוריסטה, מהמפעל המקורי!)

וקינוח בננה (של חורחה מטיול הג'יפים והסוסים, עם ריבת חלב וקצפת על המנגל)

וארטיק (ובכלל גלידה של טוריסטה וחווחה בכל טעם אפשרי)

וסוכריות (צ'ופרים לרודטריפינג)

ותות גינה (מצופה קרמל אדום מתוק כמו תפוח מתוק מדוכן רחוב בסן מרטין)

 

אני אוהבת את דון אלברט (תעשה לי סטייק!) צלחות עם בשרים טובים

ואת השמש (הצולה אותי חייה) ואת הירח (שזורח כשהוא גורע וגורע כשהוא זורח)

וגם כמה כוכבים (כמה? יש פה מיליון! השמיים יותר לבנים משחורים!!!)

אני אוהבת את אמא ואת אבא גם

ואת תומר ואליסון ואת עידו המושלם

אני אוהבת את כל מי ששכחתי, אני אוהבת אותי

אבל הכי הכי הרבה, אני אוהבת... את ברילוצ'ה! 

נכתב על ידי michalla_trip , 4/2/2006 03:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  michalla_trip

בת: 38




326
הבלוג משוייך לקטגוריות: מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmichalla_trip אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על michalla_trip ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)