אז היום השני שלי בבואנוס איירס התמקד לו בנושא צירופי המקרים ואיך בסופו של דבר הכל מסתדר בדיוק כמו שהוא אמור להסתדר- והכל כמובן לטובה!!!

 

עוד אתמול קבעתי להפגש עם אור ותמיר- הבחורים הנחמדים מהטיסה למדריד, באכסנייה אקראית שבחרנו לנו מהגוש (ראה ערך: לונלי פלאנט, דרום אמריקה). מאז הספיקו להפרד דרכנו לטיסות השונות והספקתי לפגוש את אלון מהטיסה לבואנוס איירס וכשהגענו אלון ואני לאכסנייה שכוחת האל הזאת באמצע הלילה התברר לנו שאין בכלל שם מקומות, ככה שמצאנו את עצמנו באמצע הלילה נסחבים ברחובות העיר עם הרבה תיקים (בעצם לא כל כך הרבה, אם לא מחשבים את התיק של אלון שלא היה עמנו עוד, ותודה לאיברייה... ) מחפשים לנו מקום לישון וככה גם מצאנו את האכסנייה החמודה שאנחנו ישנים בה עכשיו. אני ממש נהנית בה, אנשים טובים (כל מה שאומרים על הישראליידה נכון בהחלט, אבל לתחילת הטיול לעזרה ולהקלטות לא יכולנו למצוא מקום יותר טוב!) תנאים טובים (אפילו יש לנו מרפסת ויקטוריאנית שמשקיפה על הרחוב הראשי! אני מאוהבת...) ושותפה לחדר נחמדה העונה לשם ורד ועוזרת לנו בטיפים ובספרדית העילגת שלנו...

ונחזור לענייננו- לא הצלחתי ליצור קשר עם אור ותמיר מאז שעזבנו את האכסנייה ההיא באותו הלילה. השארתי להם הודעות, אימיילים... והם לא הגיעו! כבר התחלתי לחשוב שאולי לא מצאתי חן בעיניהם והם החליטו לנטוש אותי לטובת ישראלית מצחיקה אחרת, עד ש... נכנסנו לאכסנייה במהלך היום ופתאום ראיתי את הצמד, ספק יושבים ספק ישנים על הספות בסלון. מסתבר שהטיסה שלהם התארכה בטירוף, וזה עוד אחרי המתנה לקונקשן של כמה שעות טובות במדריד, כשהם הגיעו הם בכלל לא מצאו את האכסנייה המדוברת ופשוט כמונו הלכו להם עד שהגיעו לאותו המקום :)

חוצמזה היום התארגנו כמה חברה ללכת לראות את רקולטה- בית הקברות של העשירים בעיר. אלון ואני החלטנו שלא בא לנו להסתובב בין המתים על היום הראשון של הטיול ובחרנו דווקא ללכת רגלית לשכונת סן טלמו- שכונת האומנים. יצאנו עם תרמיל כובעים ומפות מעודכנות לעבר מחוז חפצנו, אבל לא התסדרנו, הרחובות שעברנו לא היו מסומנים במפה, הכל נראה ארוך מידיי והיה ממש חם ולח... כשכבר כמעט התייאשנו פתאום ראינו שער גדול ואזור מוזר ואז פרצופים מוכרים שיושבים וצוחקים עלינו מרחוק. פשוט הלכנו לכיוון ההפוך לגמרי והגענו ל...ריקולטה. :)

בית הקברות מפחיד, הוא נראה כמו עיר של בתים אפורים קטנים וקודרים ובתוכם קברים מאובקים, חפצים מתפוררים ופסלים מעוררי צמרמורת...

אז אחרי כמה הצטמררויות והרבה צחוקים על חשבוננו לקחנו אוטובוס (רעיון חכם... בהתחשב בנסיבות!) לשכונת סן טלמו. למען האמת קצת התאכזבתי. חוץ מכמה גלריות שנפתחות למעיין מדרחוב קטן שמזכיר קצת את זכרון יעקוב וכיכר עם בתי קפה קטנים ואומנים ונגנים שבמרכז לא היה משהו מיוחד מידיי...

בערב ורד, השותפה המגניבה לחדר הזמינה אותי (בעצמה ובלי ידיעה מראש!) לשיעור סלסה. סחבתי איתי את תמיר והיה נחמד מאוד! לימדתי אותו (משקיעה לכיוון בן זוג עתידי לריקודים בזמן הטיול...) ולמדתי המון בעצמי... היה סבבה לגמרי!!!

זה מצחיק, נסעתי לקצה השני של העולם כדי לרקוד לצלילי אותם השירים כמעט בדיוק את אותן התנועות והתרגילים ואפילו הצלחתי 'על עיוור' ברואדה... בעצם זה כמעט כמו הערבים אצלנו, חוץ מהמדריך הלטיני החסון... :)

 

אנחנו עוד מתכננים ללכת לאיזה פאב, ככה שאני אלך עכשיו

מתגעגעת...

 

מיכל

 

נ.ב

שמעתי במעורפל משהו על פיגוע בת"א... כולם בסדר?