לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2006

בדרך אל הפיץ רוי


כל טרק קשה מתחיל עם השדון הקטן הזה שיושב לך על הכתפ-
כל מה שהוא עושה כדי להכשיל אותך זה לשאול אותך שאלות;אבל כאן;במקום הזה הוא לא צריך יותר כדי להצליח בתפקידו
¨למה לעזאזל בכלל עזבת את הבית? את המיטה החמה;הבישולים של אמא;כל החברים;הבחור שאהבת?¨
כשאני חושבת שאני מצליחה לענות לו וממשיכה בדרכי הוא מוצא ישר נקודה נוספת רגישה ופונה לתקופ אותה:
¨למה לא לקחת את כל הכספ שחסכת לטיול הזה ונסעת לך לאיזה חופ קריבי מדהים? למה לנסוע עד הדרום ; האמ-אמא של הדרום;לשלם כספ כפול; לקום באמצע הלילה; לקפוא מקור; חושך מוחלט לסבול בעלייה הזו; והכל בשביל לראות איזה הר?!?¨¨
והוא לא מוותר וישר תוקפ מזוית נוספת
¨אז אולי תלכי יותר לאט? עמודי הגרניט האלו יהיו שם כל היום ואפשר אפילו לראות אותם מפה;למה לעלות כל כך הרבה? זה בכלל מסוכן ללכת בחושך וכואב לך הגרון; אולי תנוחי? מדובר פה בבריאות שלך!¨
וכשגם זה לא עובד הוא פשוט מתחיל לצחוק עליי-
על זה שאני כל כך קטנה והעולם כל כך גדול ומי לעזאזל אני חושבת שאני כשאני אורזת תיק ויוצאת למסע לחקור אותו;על זה שאפילו כמה כפיפות בטן אני לא מסוגלת לעשות אז לטפס על הר? ואיזו טפשה אני שאני בכלל מנסה דברים כאלו כשברור שהם לא ברמה שלי-
והוא ממשיך וצוחק;ועם כל צחוק הצעדים שלי נעשים יותר כבדים הכח הפיזי והנפשי שלי יורד והמצברוח מתחיל לדעוך- אולי הוא צודק?
בדרך כלל בכל הסיפורים כאן נכנס פתאום המלאך הקטן שיושב לו על הכתפ השנייה ומחזיר לך את הכח ונותן לך את המרפא לכל המכאובים של השדון
המלאך שלי כנראה ישן לו בחמש בבוקר או שהוא קפא למוות אי שם על הכתפ שלי כי לא שמעתי שום תשובות לשאלות הקשות האלו או אילו שהם חיזוקים
עוד צעד;הידיים שלי כבר איבדו תחושה מרוב הקור וכל נשימה מרגישה כמו אלפי סכינים קטנים וקפואים שנכנסים לך לבפנים;אם אני לא אעצור אני לא בטוחה שאני אוכל להמשיך
ואז פתאום נגלים לעיניי רכס הרי הגרניט המדהימים האלו- זוהרים בכתום המטורפ של השמש שעולה בכיוון הנגדי; השמיים זורחים בשלל צבעי הורוד אדום כתום של הזריחה והלגונות הכסופות מחייכות לי מלמטה
עשיתי זאת! הצלחתי להגיע לפסגה!
ואז;במבט שני על ההרים הזוהרים אני מגלה את המלאך שלי;יושב לו שם על אחת הפסגות הזוהרות ומתחמם באור השמש העולה; מחייך ¨במיוחד אליי
¨התגברת על השדון לגמרי לבד עשית זאת ואני תמיד הייתי פה חיכיתי שתצליחי-¨¨
כזאת תחושת סיפוק לא הרגשתי בחיים-
נכתב על ידי michalla_trip , 12/2/2006 20:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  michalla_trip

בת: 41




326
הבלוג משוייך לקטגוריות: מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmichalla_trip אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על michalla_trip ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)