בטיול אתה שם לב לדברים הכי קטנים.

קוץ, קטן ככל שהוא יהיה, מאלץ אותך להפסיק ללכת או לסבול מכאבים.

אבן, אפילו הקטנה ביותר, המדרדרת במעלה ההר המושלג יכולה ליצור כדור שלג ענק עד להגעתה לקרקעית.

נהר, אפילו פלג קטנטן יכול להרוות אותך לטיול שלם

ועץ פרי בודד לספק לך ארוחה שלמה

קרן שמש אחת יכולה לצלות אותך חי,

ואמרה קטנה של בן אדם אחד קטן יכולה להרוס לך מצב רוח שלם... 

יש בשקיעות משהו קדוש.

לשבת על בול עץ, על האגם, כשמסביבך נוף של 350 מעלות של גלים כחולים, שמיים נקיים, ופס דק של כתום המפריד בינהם, והכדור האדום הענקי הזה שיורד לו לאט לאט על ההרים, רעש הגלים המתנפצים להם על אבני החוף, וסירת דייגים קטנה שחוזרת לה הבייתה מעוד יום של עבודה...

אני בגן עדן.

יש בשקיעות גם משהו עגמומי.

לשבת במקום הזה, להרגיש שלא יכולת למצוא לך את הפינה המושלמת יותר מזו ולהיות- לבד.

אני בגן עדן לבד.

אם עידו צודק בתיאוריה שכל אחד הוא רק חצי עד שהוא מוצא את האדם לחלוק איתו את חייו ולהשלים את החצי השני שלו, אז זה הזמן והמקום להבטיח לעצמישבטיול הזה אני אשלים את החצי הראשון, שלי, אני אגלה מי אני, מה הרצונות שלי ולאן אני הולכת.

בעצם, אני יודעת לפחות לאן אני הולכת: לכאן. בדיוק. בתקופה אחרת בחיים, עם החצי השני שלי.

להיות כאן, בגן עדן, ביחד.

לילה טוב לעוד יום נפלא

בוקר טוב ללילה נהדר.

מיכל