היום לפני עשר שנים כתבתי את הפוסט הראשון שלי. לפני יומיים התקשרתי לפמה כדי לברכה ליום הולדתה. באותו יום לפני עשור נתקלתי לראשונה בישראבלוג במסגרת שיטוטים מגוששים ברשת. נחתתי על הבלוג של פמה ביום הולדתה וראיתי איזו קהילה חמימה ועוטפת יש כאן. הססתי כמה ימים ואז קפצתי למים. עשר שנים. כשאני נזכרת בשנים הראשונות בישרא אני המומה מהחלוציות של קבוצה איכותית של אנשים לא צעירים שבחרו להתבטא בכתב ברשת כשרוב האנשים לא שמעו מעולם את המילה ״בלוג״. נוצרה כאן קהילה שלמרות האנונימיות שהרשת מאפשרת, בחרה להיחשף באמצעות מפגשים בעולם האמיתי וכך הפכו לא מעט מהכינויים לאנשים אמיתיים שעם כמה מהם אני בקשר עד היום. נוצרו חברויות וגם אהבה גדולה ומיוחדת במינה.

בשבילי ישרא זה בית. כמו דוד שגם אם אתה לא רואה אותו, עצם קיומו מנחם אותך ואתה יכול תמיד להתרפק על חוויות ילדות משותפות.

כשאני חושבת לאחור על העשור האחרון מבחינה אישית, אני רואה ציר של התפתחות אישית, של צמיחה ועשייה. דבר נוסף שגיליתי בשנה האחרונה זה שכתיבה מהווה עבורי עיסוק מועדף. במסגרת המקצועית שלי אני כותבת כל יום! הכתיבה הפכה להיות חלק משמעותי כל כך בחיי שהימים בהם אני נשארת בבית לכתוב הם הימים הכי מאושרים בשבוע! בקרוב אף אוציא לאור ספר וזה מרגש אותי מאד. בכלל, הריגושים שלי בתקופה זו של חיי הם פנימיים ונובעים מעשייה, מגילויים, למידה והשתכללות. הילדים שלי הם מקור נוסף של ריגוש יומיומי. זה עוד משהו שקרה לי בעשור האחרון - האמהות הפכה להיות פקטור מרכזי יותר מבחינת המהות שלי כאדם. אני רואה בהורות את פרוייקט חיי ועכשיו, כשהילדים שלי גדולים (הקטנה שלי היא כבר קצינה בצה״ל), אני קוצרת את הפירות של השנים המעצבות. עוד יתרון של הגיל. דרלינג של היום תהיה בעוד חודש בת 55 אך לא איבדה אפילו קמצוץ של שמחת חיים או זיק של התלהבות והתרגשות מדברים קטנים וגדולים. קצת יותר מקומטת אך מעוצבת בזכות הפילאטיס, חכמה הרבה יותר מדרלינג בת 45 ומצפה בכיליון עיניים לבאות.

הבלוג הזה שקע בתרדמת בגלל שמהותו היה תכנים אישיים, שכבר אינם זקוקים לקהל קוראים. כאמור, רוב הכתיבה שלי היא מקצועית והיא נכתבת במקומות בהם שמי נישא בגאון. אני כן מרגישה שההתחברות המוקדמת שלי לעולם הבלוגים נתן לי יתרון גדול על פני חברים אחרים בני גילי שההטמעה של העולם הטכנולוגי הרבה יותר קשה ואיטי אצלם. הרבה בלוגרים של ישרא נפגשים בפייסבוק - גם אם פחות כותבים כאן. ורק טליק עדיין שוזר את פנימי הגובלן שלו. 

קראתי את הפוסט האחרון שלי בדיוק מלפני שנה וכתבתי שאני מרגישה טוב ושיש לי תחושה ששנת 2013 תהיה טובה. אכן היתה והיום אני מרגישה ש- 2014 תהיה עוד יותר טובה וזאת בגלל שהדברים שהתחלתי בשנה האחרונה עומדים להבשיל ולתת פרות. איזה כיף להביט אחורה בסיפוק וקדימה בתקווה!

אני יודעת שהרבה אנשים רשומים לעידכונים שלי. אז אשמח לקבל תמונות מצב שלכם - איפה אתם נמצאים, מה שלומכם?  אנא הראו סימן חיים.

שלכם,

דרלינג