I Started A Joke
And The Whole World Was Crying
But I, I Didn't See
That The Joke Was On Me
On Me
And I Finally Died
תן ונשלם, ואין יותר מה לספר, היה שלום, שלום חבר.
ומה ככה? אין יותר מדי מה לספר, סוף שבוע שמתחיל טוב, הופך למבאס, ולטוב שוב, הרבה בלבול.
מין ציפייה כזאת לדבר הזה שיגיע כבר, אבל בגלל הציפייה הוא לא יגיע, אז איך משתחררים מזה? How can I let go?
וזה מה שיש, זה כל מה שנשאר.
צריך להתחיל לרוץ, כי המצב לא משהו, וזה עוד בכתיבה אופטימית.
צריך גם להשקיע, בכל מיני דברים, להתחיל להשקיע.
עוד פחות מחודש היום הולדת, שתהיה בזמן המשלחת לגרמניה, שזה גם לא עוד הרבה זמן, שבועיים ומספר ימים, נקווה שיהיה טוב.
ניתן לתמונות לדבר, הן עושות את זה טוב בשבילי בזמן האחרון,
ולא, אין כאן עצב, רק חיוך :]
שיהיה לכם שבוע טוב,
"לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים" - אוסקר ויילד, אחד המשפטים.
שלכם,
"שלושה חברים יצאו לטייל....איזה יום נפלא" 
"בחור אחד פרש כנפיים, ועף לו, אל על, לשמיים..." 
"המשפחה יצאה לטיול- הסבא החזק והזקן, שעדיין מתפקד ממש טוב, חורק פה ושם,
הבן הבוגר, החזק, שמוביל את המשפחה,
והצעיר, הזריז, שכוח ומהירות אצלו...זה משהו ייחודי, וחשוב." 
"והסבא הזקן, המשיך לו לאיטו, לכיוון השקיעה.." 
"העתיד לא ברור, העתיד לא ידוע, מטושטש ולפעמים גם מפחיד, אבל הוא שם, ואנחנו עפים לכיוונו." 
"קופץ לו כך, אל תוך התמונה, אל תוך החיים." 
"בראפ בראפ ברופ ברופ ורווווםםםםם" 
"הולך ונעלם.."
מספיק להיום.
Anonymous Person
בבלוג זה
בכל הבלוגים
