תגידו, שמתם לב לזה שככל שאתם מזדקנים- הנטייה הטבעית שלכם תהיה לתמצת את הדברים לכמה שיותר פשוטים?
פתאום אתם מוצאים את עצמכם אומרים משפטים כמו- "אתה חייב להבין רק דבר אחד" או- "אני לא זוכר אפילו לא פעם אחת שזה קרה"
תהיה לאחר ראיון של אסף הראל עם פולי פוליאטוב, הגשש המזדקן
ולמשהו אחר שונה לגמרי-
תגידו, הייתכן שאלוהי העברים הוא שמאלי? - כהוכחה, ראיתי בפירוש את ה' בכבודו כותב את לוחות הברית בברק השמאלי שלו!
תהיה שלאחר "לוחות הברית"
רגע אחד של אושר היה לי היום, מהרגעים האלה שקורים רק במשך כמה שניות אבל יכולים לעשות לך את כל היום. לגרום לך לחייך ולהתענג על אותו רגע במשך שעות, וכל פעם הוא רץ כמו לולאה במוח ומסרב לנוח ולתת למחשבות חדשות לעלות.
אחי הגיע היום מבצפר ואמר שהיום בשיעור ספורט, תוך כדי קפיצה לרוחק, כדי לדרבן את הילדים, המורה אמר לפני כולם את התוצאה של שיאן כל הזמנים של הבצפר – את השם שלי.
ואחי היה בעננים.
הוא סיפר לי את זה בעיניים נוצצות ושמחתי יותר מהכל שהתוצאה שנשמרה קרוב לעשור ולא נשברה מאז (לקחתי עליה את מדליית הזהב הראשונה שלי, אגב), גרמה לאחי גאווה כ"כ גדולה – ובכלל, שעוד זוכרים אותה J
בהחלט עשה לי את היום!
ולצבא, כי אי אפשר בלי, החיים טובים. בלי לפתוח פה לאף אחד (או אחת), התקופה היא נהדרת. המפקדים לא ישירות על הראש שלנו, ומלבד למפקדת חדשה שכולם רוצים לקרקף כי יחסיה הבן אישים דומים במפתיע לצבועה רעבה- כולם חיים את חייהם בשלום יחסי.
המפקד שלי יצא לאבט"ש, יש לי מלא חופשים לנוח, קיבלתי קצת כסף ממקור לא צפוי, מצאנו דרך בחבר'ה להעביר ערבים שלמים מבלי לצאת בכלל מהבית וההרגשה הכללית הכי טובה בעולם.
בהזדמנות הזו- שלי, אם את קוראת את זה- שיהיה לך המון המון בהצלחה מחר בגיוס ושתדעי שגם שאני כותב שורות אלו אני חושב עלייך J
משפט שהמצאתי ומוקדש לך:
אחד ההבדלים בין פז"מניקים לצעירים זה שצעירים שואלים- "מתי התגייסת?",
ופז"מניקים שואלים- "עד מתי?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
