שבוע שמירות. שוב. אי אפשר להתרגל לזה..

למרות שהשבוע הוא גם יחסית זנותי (יחסית לשבועות שמירה הקודמות כמובן), אני שומר רק ארבע שעות בלילה ושאר הזמן אני בבית, נשמע סבבה לא?

אז כן, בגדול זה באמת סבבה, אבל יכול להיות יותר טוב- הרבה יותר טוב אם לוקחים את כל המשתנים. דבר ראשון אני משתחרר עוד שלושה וחצי חודשים, מ.א בש.ג זה לא דבר נחמד.. במיוחד שהפז"מ של כל שאר צוות השמירה ביחד לא משתווה לשלך, והם מתחילים עם השאלות הפעורות שלהם וחוסר הידע המעצבן...

דבר שני השעות האלה בלילה הופכות לך לגמרי את שעות השינה! אני מגיע הבייתה בשעות המוקדמות של הבוקר (אם אפשר לקרוא לזה בוקר.. אפילו איילון עוד לא התעורר), אוכל משו, מוותר על מקלחת ורק רוצה לקרוס למיטה. אני קם באמצע היום (אבל ממש באמצע היום- 12 והלאה) ומתחיל אותו. הבעיה היא שאי אפשר לתכנן כלום מראש כי תמיד יש את סכנת ההקפצות והתוכניות יתבטלו אז אני בחיפוש מתמיד אחר פעילויות ועיסוקים להעביר לי את הזמן, ובלילה אני שוב בבסיס.

לאט לאט אני הופך לזומבי, נשבע לכם

השמירות ברובם עוברות סבבה, יש מלא מקרים טיפשיים ומצחיקים שמעבירים לך אותה. למשל היו שני חבר'ה לפני גיוס שבאו עם מצלמה וצילמו אנשים שיצאו מהחר"פ תוך כדי שהם שואלים אותם אם הם הוציאו גימלים ואיך. אחרי שהסברנו להם שלא כדאי להם לצלם אותנו (ואת הבסיס שלנו) מפני שזה "בסיס צבאי ויש שלטים של איסור צילום וכו'" והם לא כ"כ הבינו נאלצתי לצאת החוצה, לחטוף להם את המצלמה ולמחוק את כל התמונות שהם צילמו אותנו- ורק אז הם הבינו. מה, אני גם בכלל לא פוטוגני!

יותר מאוחר הצטרף אליהם עוד אחד (שהיה בתוך החר"פ ורצה להוציא גימלים) והם עשו שטויות. איזה שטויות?

בין היתר הגיעה לש.ג מכונית גדולה של משטרה צבאית. מכיוון שאנחנו לא יוצאים החוצה אל המכוניות אלא הם חייבים לדומם מנוע ולצאת אלינו כולם נהיים עצלנים פתאום בגשם- והוא כאילו לא הבין מה סימנתי לו לעשות. עשיתי לו עם הידיים עד שהוא נכנע (ת'כלס, אני לא מבין את האנשים האלה.. אני בפנים- הם בחוץ. הם רוצים להכנס פנימה ולי יש ארבע שעות להעביר.. אז מה הם מצפים? שאני אקפוץ מאושר מהזכות שיש לי לפתוח להם ואדלג לי בשימחה ואפתח לכבודם את השער? זין!) בכל אופן זה היה איזה מילואימניק עצבני:

הוא: יאללה, תפתח את השער

אני: תראה לי בבקשה תעודות ומסמכים

הוא: תגיד, אני שואל אותך למה אין לך כומתא בכותפת?

אני: מה? מה זה קשור? אני על ב', ואצלינו על ב' לא שמים. ותראה לי תעודות

הוא: אתה יודע שאני יכול לתת לך תלונה על זה אם הייתי רוצה

אני: תרגיש חופשי.. אבל עדיין תצטרך להראות לי תעודות

הוא: (בייאוש) טוב נו [והראה לי חוגר מילואים]

אני: אוקיי, ואין עוד איזה משהו שאתה צריך להראות לי?....

הוא: כמו מה?

אני: כרטיס עבודה אולי?.....

הוא: אה, את זה יש לי! זה בסדר, אתה יכול לפתוח לי

(דפוק לגמרי, אה?)

אני: כן, ברור- רק קודם תראה לי אותו.

ורק אחרי שוידאתי שהכל בסדר הוא נכנס.

ובינתיים, תוך כדי שאני מדבר איתו שלושת האהבלים ממקודם ניצלו את הרגע והצטלמו עם הניידת.

ככה סתם את רוב השמירות אני מעביר לי בסבבה עם איזה ספר טוב וIce-tea,

אגב, סיימתי את "סיפורים" של אוסקר ווילד ועכשיו אני קורא את "מכונת הזמן" של ה.ג.וולס- ספר מרתק!

אבל אתמול כשהיה גשם מטורף, זה הפך את כל העסק לממש ממש לא נעים. לא הרבה פעמים היו לי ששמרתי בגשם, ועוד בגשם כזה. זה כאילו מלא שברי ענן אחד אחרי השני עברו מעלינו- אחד הגיע, נתן לנו בראש (וכמובן שבדיוק אז היו מלא תנועה בש.ג והיינו צריכים לצאת החוצה) ואז הכל הפסיק כאילו כלום, המים לאט לאט התנקזו (שלוליות שמתאימות לגלישה, נשבע לכם!) ושבר ענן חדש הגיע. היה רטוב ומגעיל (אבל סיימתי את רוב הספר J)

נו, אז לא נשאר הרבה מהשמירות המעצבנות האלה, ונקווה שהם האחרונות שלי בצה"ל. אני חזק. חושב הלאה- על עוד פחות (!!) משלושה וחצי חודשים...

עד מתי????

מרץ 02?