הלימודים לתואר ראשון נמשכו שלוש שנים ארוכות. מבחנים, עבודות, סימנריונים – כל מה שצריך. את הסמינריון האחרון סיימתי בקיץ, לפני החגים, אוגוסט-ספטמבר ככה, תוך כדי ההכנות לחתונה ובמהלך קורסי השלמה לתואר שני. את הבקשה לזכאות לתואר הגשתי ב15 לאוקטובר – בשבוע שלפני החתונה.

כמובן שבעקבות ההתעסקות עם החתונה (והשלכותיה ;-) לא ממש זכרתי שהגשתי בקשה לסיום התואר אלא רק לאחר חודש וחצי בערך ואז הסתקרנתי לדעת כמה זמן לוקח לטפל בבקשה כזו ולמה לא קיבלתי שום תגובה מהם עד עכשיו.

מכיוון שהתחלתי כבר את התואר השני, ניגשתי באחת ההזדמנויות ל"מודיעין" החדש שנפתח השנה בבר אילן- מקום שמרכז כמה משרדים קטנים ונגיש לכל סוגי המידע באוני', מאוד שימושי בהבהרת הבעיות האקדמאיות (...) ולאחר בדיקה קצרה במחשב התברר לי ש"הטופס שלך נמצא בטיפול (- שזה כבר הקלה - ), אבל הוא תקוע כי מחכים לחתימה של מדור שכר לימוד".

"מחכים לחתימה? אז למה לא מודיעים לי?..." אם לא הייתי מברר עכשיו המשיח כבר היה מגיע יותר מהר..

בלית ברירה מילאתי טופס חדש וניצלתי את ההפסקה הבאה כדי לרוץ למדור שכר לימוד, ותפסתי את האיש שסוגר אותו ממש דקה לפני שהוא הלך. "במקום להכניס לתיבה תביא לי, אני כבר אטפל בזה", הוא הבטיח וחייך.

"מעולה!", חשבתי. שבוע לאחר מכן יצאתי למילואים של כמה שבועות ואם הייתי מפספס אותו הייתי צריך לחכות את הכל עד שאני אוכל להחתים אותם ועכשיו תודות לתזמון המעולה הזכאות לתואר תגיע במהלך המילואים! J

או שלא...

שבוע לאחר תום המילואים עדיין לא קיבלתי מכתב וחצי מכתב. הרמתי טלפון למשרד הרשם, מאיפה שהזכאות אמורה לצאת, והבחורה אמרה שהבקשה שלי הועברה ממדור ש"ל (=שכר לימוד) לתל"מ (תכנון לימודים) ומחכים לאישור.

"אישור לֵמה?" שאלתי

"אישור על מינימום שכר לימוד" – שזה שם קוד ל"אל תשאל שאלות אבל איכשהו אנחנו כנראה נוציא ממך עוד כסף".

כששאלתי כמה זמן זה בערך אמור לקחת עד שיש אישור כזה היא אמרה שהיא מקווה שעד יום חמישי הכל יסתדר.

ביום חמישי בבוקר היה לי ראיון לעבור למסלול עם תזה ולאחר מכן קפצתי למדור שמ"ע (נו, המודיעין החדש ההוא). שם אמרו לי ללכת למדור שכ"ל ולנסות להזיז בעצמי את הטריז שתוקע לי את גלגול הבקשה. בשכ"ל שלחו אותי למדור תל"מ (כי האישור עדיין לא הגיע מהם) – והוא אצלם.

במשרד תל"מ, שזה כבר לא היה שעות הפעילות שלהם, הצלחתי להשתחל לפקידה ממש בנס וסיפרתי לה על התלאות שלי עם זה עד עכשיו. בצעד מעורר השתאות זה נגע לליבה והיאשמה את הבורקס שלה בצד וחיפשה את התיק שלי. לא מצאה. בדקה במחשב ואמרה שאני לא זכאי לפטור ממינימום שכר לימוד, וכתבה לי על דף- "לא זכאי למינימום שכר לימוד", וחתמה למטה.

"עם זה", היא אמרה וכבר פזלה חזרה לבורקס שלה, "אתה חוזר למדור שכ"ל והם כבר יגידו לך מה לעשות.

"תגידי", החלטתי לקפוץ אל עבר התהום, "מה זה אומר- 'מינימום שכ"ל'?

היא הביטה בי כמי שמביט במישהו שלא אמור לשאול את מה שהרגע שאל ואמרה- "אתה כנראה חייב כסף לאוניברסיטה".

"למה?", קפצתי למטה.

"היו לך פטורים כלשהם במהלך התואר הראשון?", היא ירתה

"אמממ, היה לי פטור מקורס כללי בשנה הראשונה על סמך קורס מדריכים בבוינגייט וזה הוכר כלימודים קודמים"

"אז ההכרה הייתה כפטור אקדמי ולא פטור ממינימום שכ"ל", היא ענתה ופתחה ספר כלשהו עם כמה שורות שמסבירות את זה בשפה שרק מי שכתב אותן מבין.

"אוקיי", החלטתי לוותר על השיחה הידועה מראש, הודיתי לה על שבררה לי את זה ושמחתי שסוף סוף הוצאתי את הטריז החוצה והוא כרגע ביד שלי.

"אה כן", היא הוסיפה ממש לפני הלכתי, "עדיף שתמלא טופס חדש".

כלבה

חזרתי למדור שכ"ל (וכמובן גם הפעם עמדתי בתור וחיכיתי למרות שהיה לי את המספר הקודם) ותוך כדי מילאתי את הטופס מחדש (בפעם השלישית!)

חזרתי לאותו פקיד שאמר לי מוקדם יותר לצאת למסע הנ"ל והגשתי לו בגאווה את הטריז.

הוא בקושי הביט בנייר והתחיל לתקתק במחשב ולמלמל משפטים- חצי לי וחצי לעצמו.

לא ממש הבנתי מה הוא מנסה להגיד (הוא ניסה להסביר לי איך פועלת הבירוקרטיה המפגרת שלהם כששאלתי אותו האם עכשיו סוף סוף גלגלי המערכת ימשיכו לנוע)- ובשורה התחתונה הוא אמר שאני חייב לאוני' 1154 ש"ח על 2.5 נקודות להשלמת המכסה לתואר.

זה נשמע לי מספר קצת גבוה על קורס שלא למדתי בכלל אבל בשלב ההוא לא ממש היה לי חשק להתווכח (מה גם ששאלתי אותו על פשר המספר הגבוה הוא לא ממש ידע להסביר לי) ופשוט לקחתי את טופס התשלום ורכבתי אל עבר השקיעה.

בתחילת השבוע שלאחר מכן הלכתי לבנק לשלם את הסכום הטיפשי. הפקידה התעניינה במה שאני לומד וכשהסברתי לה למה אני משלם את הסכום הזה היא נתנה לי את המבט שכל בן אדם ששומע את זה נותן בי. מבט שבנוי מ"אתה משלם על קורס שלא למדת?", מהול ב"איך  אתה מסכים לשלם את זה?", עם קמצוץ- "זה לא הגיוני!", וזיגוג קל של "אתה פראייר", מלמעלה.

עם טופס התשלום חזרתי לאותו פקיד שבוע לאחר מכן והגשתי לו בגאווה- (מהולה בכאב בטן) את הטופס המשולם.

הוא הציץ, אמר "מצוין"- וסוף סוף חתם לי על הטופס.

הדבר הראשון שעשיתי אחרי שיצאתי ממנו זה לצלם את הטופס החתום- *פעמיים*, שתהיה לי הוכחה שדבר כזה אפשרי. וחיפשתי את משרד הרשם, אותו משרד שאליו הגשתי את הבקשה המקורית כמעט ארבעה חודשים קודם לכן, ולהגיש אליהם סוף סוף את הבקשה המלאה (והחתומה) לזכאות לתואר.

המשרד היה סגור. איחרתי את סגירתו בחצי שעה (והקדמתי את פתיחתו המוחודשת בשעה וחצי בערך), החלטתי להמר ולשים את הבקשה שלי בתיבה שליד המשרד (היא מיועדת לזה) והתפללתי תפילה קטנה שמישהו יפתח אותה ויטפל בבקשה.

אחרי שבועיים של כסיסת ציפורניים והתאפקות ראוייה לשמה לא להרים טלפונים לכל משרדי האוני' ולחזור על המסע המפרך בין המשרדים אמא התקשרה ש"מכתב גדול הגיע מבר אילן, כנראה הזכאות לתואר".

צמרמורת עברה בי בכל הגוף. הייתכן?? הייתכן והמסע הגיע לסופו??

יום לאחר מכן נסעתי הביתה במיוחד כדי לחזות בפלא ולברר בעצמי האם נכונה השמועה ואכן כן – בשעה טובה יש לי תואר! J

אז החל מאתמול אני רשמית בעל תואר ראשון!

אגב, על מועד הזכאות לתואר כתוב לי- "הינו זכאי לקבלת התואר מתאריך 15.10.2009" – אותו תאריך בו הגשתי את הבקשה הראשונה ש"הלכה לאיבוד"....

"אנו נתינים של כלוב הברזל של הבירוקרטיה", אמר מרקס וובר, ממייסדיה של הסוציולוגיה המודרנית, אשר קמה בעקבות הניכור שבקפיטליזם והשלכותיו הלא רציונליות על החברה והפרט.