צעיר שכמוני, כולה שנה עברה וזה נראה הרבה הרבה יותר... לפני שנה פתחתי את הבלוג ונתתי לעצמי "חודש הסתגלות". חודש שלם להכיר את המערכת עד שהבלוג "ייפתח רשמית". עבדתי על עיצוב, צבעים, כותרת וסתם כמה פוסטים של הסבר על עצמי עד שהבלוג נראה פחות או יותר ככה.

שנה עברה, בקריאה אחורה אני מרגיש שההתלהבות של הכתיבה דעכה לה, ואם פעם הייתי תוקע אסוציאציות ובדיחות בין המשפטים עכשיו אני יותר חש צורך להעביר את המסר מאשר להצחיק. הופ הופ טרללה, גדלתי בשנה?

סה"כ כתבתי 141 פוסטים (שזה דיי הרבה לשנה אחת, לא?), השתדלתי לשמור על קצב פחות או יותר קבוע. גם קיבלתי שתי הצעות לפרו (שמשום מה התגלו כמטעות), לא חושב שיזיז לי פרו עכשיו אבל דיי נחמד לי עם כל האופציות שיש כאן.. מספיק לי.

ולפז"מולדת מסוג אחר..

מחר אני חוגג 1000 יום בצבא. עד מתי?? וכל מילה אחרת מיותרת.

כדי שלא תגידו שהפוסט הזה משעמם מוות, הנה סיפור קצר שמאגד בתוכו גם טיפשות, גם עצלנות וגם מוסר השכל.

לפני שהמפקד שלי יצא לנפוש לו בחו"ל הוא עשה תורנות קצין תורן אצלינו בבסיס, היה לילה קר וגשם ירד לפרקים. באמצע הלילה תוך כדי שהוא מפטרל בבסיס ובודק שהכל כשורה הוא החליט לעשות ביקורת בנשקייה ולראות שהכל בסדר. הוא נכנס וראה כי טוב. המקום נתגלה כחמים ונעים בשעת לילה קרה שכזו והחליט לשבת שם כמה דקות.

פתאום, הוא הרגיש שהטבע קורא לו (ואני לא מתכוון לשומרות הפטרול שנראות כאילו הרגע יצאו משם) והוא חייב לשרותים (מס' 1), הוא חשב במשך כמה רגעים-

השירותים הקרובים נמצאים במרחק של כחמישים מטר מפה, קור כלבים בחוץ ומצד שני פה חם ונעים ויש כאן פח קטן ומזמין.

אז הוא השתין בפח.

האמת שכששמעתי את זה לא כ"כ התפלאתי כי זה דיי מתאים לו.. אבל בכל אופן זה מעשה דוחה ומגעיל בכל סוגי המדינות והצבאות.