באנגלית יש פתגם: "פול מי וואנס, שיים און יו. פול מי טווייס, שיים און מי". ובעברית- הייתי צריך ללמוד מדרך החתחתים של התואר הראשון... דאם איט!!

היתרון הבולט ביותר של התואר השני שבחרתי לעשות הוא סיומו בשלושה סמסטרים רצופים (א' + ב' + קיץ) ויציאה לשוק העבודה ביתרון שנה אחת מעל אוניברסיטאות אחרות שמלמדות אותו. היתרון הוא עצום! חוסך זמן, חוסך משאבים וכמובן תואר שני בשנה קלנדרית!.. שזה מגניב!

כדי להתקבל אליו הייתי צריך להגיש את תעודת הסיום של התואר הראשון (בלי בעיה), לעשות שלושה קורסי השלמה טיפשיים (ממוצע 93 כשצריך 80) ולצלוח אותו בשלום (שטויות..). שלושת הסמסטרים היום מאתגרים אבל לא קשים במיוחד. היו כמה קורסים שבהחלט הייתי מוותר עליהם אבל מהרוב החכמתי ושמחתי ללמוד. החבר'ה היו על הכיפאק וכיאה לבר אילן, האווירה הכללית עשתה את התואר להרבה יותר מהנה!

כשהסתיים סמסטר הקיץ התברר שחצי סמינריון צריך להשלים בסמסטר א' של השנה השניה – לכולם! מה שאומר שצריך לשלם מקדמה של 3300, ואז את ההפרש של שכר הלימוד לאותה שנה, בהתאם ללימודים שלכל אחד נותר להשלים (קורס חובה, בחירה, השלמה וכו'). לי, שתכננתי את הזמן לא משהו כי בהתחלה רציתי לעשות תזה ואז ויתרתי (אילוצי מערכת טיפשיים) נשאר לעשות עוד קורס בחירה קטן של נקודת זכות אחת. בחרתי אחד ששמו: "פיתוח מיומנויות בין אישיות למנהלים" שנשמע מבטיח. שיעורים בפסיכולוגית פלוס עבודת סיום קטנה במקום מבחן.. אחח, תענוג. אחרי אחד הקורסים המזעזעים ביותר בתולדות הלימודים שלי (קורס זהה לקורס קשה במיוחד מהתואר הראשון שלא הצלחתי לקבל עליו פטור כי "אין פטורים בתואר שני על קורסים מתואר ראשון" אבל עם מרצה מזעזע במיוחד שעיוות את החומר, תרתי משמע, ולימד בזבוז שלם של זמן ואנרגיות), היה כיף לעשות מעין "חזרה" על תיאוריות פסיכולוגיות שונות ומעניינות (יונג, פרויד, רוג'רס, אינטליגנציה רגשית וכד') ולעבד אותם בסוף לעבודה קטנה ונחמדה.

את העבודה התחלתי בלי הרבה בעיות והלך לי ממש בקלות. יום לפני הניתוח בעיניים סיימתי את מרבית העבודה והייתי בטוח שכעבור כמה ימים, כשאתאושש, אסיים ואגיש. והנה אחרי הניתוח השבועות חולפים ואני לא  מסוגל לשבת על המחשב ולראות חד.. את הפסקה הקטנה וסיכום העבודה לא יכולתי לעשות...

עד שיום אחד, שראיתי שאין ברירה ומועד ההגשה מתקרב, התיישבתי על המחשב, הגדלתי את המסך פי 200 וכתבתי. מה שאמור לקחת בערך שעתיים לקח לי יום וחצי. וסיימתי!

כלומר, אני לא ממש יודע איך יצא.. כי העיניים יתעייפו מכדי לקרוא את הכל בבת אחת, אבל האישה קראה ואישרה, אז הגשתי. זה היה הציון האחרון שחיכיתי לו כדי להגיש זכאות לתואר.

בערך בזמן שהייתי אמור לקבל את הציון התקשרתי לאוני' וביררתי אם יש לי חובות של שכר לימוד לשלם, כדי לא לעכב את הבקשה. ככה אני, חושב קדימה, לומד מטעויות ומשחק אותה ראש גדול.

"בוודאי שיש לך חובות!", ענתה נציגת מדור שמ"ע ("שולפי מידע עצבניים"?), ואני בכלל לא הייתי מופתע. 1894 ₪.

ביקשתי ממנה לשלוח לי את השובר במקום לחכות ולהתעכב עד מועד התשלום הבא, ובינתיים התאמנתי בלרפרש את עמוד הציונים.

עד שיום אחד, הופ! יש ציון!

באותו יום גם הגיע שובר התשלום. מהר רצתי לשלם אותו (מצחיק אבל באמת שפיזית, רצתי לשלם אותו.. הגעתי בערך חמש דקות לפני שהבנק נסגר), התקשרתי למחרת כמו ילד טוב לוודא שהתשלום נקלט כדי שהבקשה לא תתעכב סתם בשכר לימוד (על פי הניסיון שלי, אם החבר'ה שם היו קצת יותר אפקטיבים הם היו עובדים במשרד ממשלתי) והגשתי את בקשת הזכאות לתואר.

האופטימיות חגגה!

מאז, כל יומיים התקשרתי לשאול מה סטטוס הבקשה. זה היה קריטי כי הגשתי קצת יותר משבועיים לפני המועד הסופי שאחריו כבר מקבלים את התואר בשנה הבאה.

ב1.3 התקשרתי, אמרו שזה בשכר לימוד, ב3.3 אמרו שזה עדיין בשכר לימוד ויצא אליי טופס עם פטור ממינימום שכר לימוד (כי לא השלמתי את הלימודים לשנתיים תקניות של תואר שני), ב6.3 אמרו שזה יצא משכר לימוד ועבר לתל"מ. ב8.3 אמרו שזה חזר לשכר לימוד ויצא מתל"מ עוד השלמת אחוזים לפטור ממינימום שכר לימוד כי לא עשו את החישוב נכון (הגענו  כבר ל44.6% פטור!!), וזה רק עניין של זמן עד שזה יעבור למשרד רשם. לפי המכתב פטור שקיבלתי שאלתי מה יקרה אם יתגלה ששילמתי יותר מידי? אז הנציגה אמרה שבמקרה כזה מקבלים צ'ק יחד עם התואר. וודאי...

באותו יום ממש קיבלתי מכתב ממדור שכר לימוד. שובר, יותר נכון.

הם רוצים עוד 986 ₪. 986 ₪!

התקשרתי שוב למדור שמ"ע ("שומרי מידע עקשנים"?), מיודענו, ושאלתי מאיפה נולד הסכום הזה ומה דינו? אני הרי מחכה לאישור זכאות ולא לסחיטת ארנק אחרונה. הנציג (בפעם הראשונה ענה לי נציג...) אישר שהבקשה לא בתל"מ (ואני חשבתי שנפלתי סוף סוף על אחד שמבין עניין...), אלא בשכר לימוד והוא יעביר להם בקשה שיסבירו לי למה קיבלתי את השובר הנ"ל.

התשובה שלהם, במייל, באותיות קטנות יותר מזה, הייתה: "החוב הוא חלק מהשכר לימוד של שנה זו שעדיין לא שולם".

מה אתם אומרים!??!

ואני חשבתי לתומי שזו השלמת ההכנסה של המזכירה...

היום, יום המייל, התקשרתי שוב למדור שמ"ע ("שירות מידע עלוב"?) ודרשתי הסבר על המייל ההזוי, ההתייחסות ההזויה, מכתב האחוזים ההזוי שהגיע עם השובר ההזוי כדי להסביר את הסכום ההזוי, ובנוסף גם רציתי הסבר כמה בת'כלס כבר שילמתי להם וכמה עוד יש לשלם! מהחישוב הפשוט שלי, יחד עם הנלווים לתואר (ערכת הרשמה, דמי פנייה, בלה בלה בלה, כבר עברתי את השלושים אלף בכיף).

אחרי כמה טלפונים והרבה זמן על הקו היא נתנה הסבר מגומגם על כך שבגלל שהיו לי שלושה קורסי השלמה בתחילת התואר (ששולמו במלואם עוד לפני שהתחלתי אותם, אגב), בסוף התואר יש לשלם עליהם עוד 4.7 אחוז לש"ש (סה"כ 4 כאלה לשלושת הקורסים).

למה?

אף אחד לא באמת יודע... "אלו הנהלים", הייתה התשובה הכ"כ מפתיעה..

אבל חייבים לשלם את זה כדי לקבל את הזכאות.

שוב, ההיסטוריה חוזרת, והרגשת ה"קנייה" של התואר שבה ומפציעה בענק.

כל מה שחשוב להם זה הכסף. בלבולי דיו שחור על גבי לבן כדי להסביר לך משהו שאתה לא אמור להבין כדי לקחת ממך כמה שיותר כסף על כמה שפחות תמורה.

לפרסם תואר בשנה קלנדרית אבל לחייב אותך להתחיל שנה חדשה עם חצי סמינריון עלוב ומיותר, ולחלוב ממך מעל ל7000 ₪ על שלוש נקודות זכות בסך הכל..

עצוב שבהרגשה כזו אני מסיים ארבע וחצי שנות לימוד באקדמיה. עם מוסר השכל ושורה תחתונה שהכסף הוא הכל, מעל לכל ידע ומעבר לכל מטרה.

כל זה בשביל עוד שורה בקורות חיים וכמה שקלים למשכורת...