הגיל הביולוגי שלי עלה. הוא עלה, וזה מוזר כי הוא לא עולה באופן רציף וקבוע כמו הכרונולוגי.

מה ההבדל? ובכן, יש את הגיל שמרגישים ויש את המספר שמציינים בו כמה זמן אתה קיים.

בקורס המדריכים בוינגייט המרצה לפיזיולוגיה הסביר את זה ביתר פירוט: הוא אמר שהגיל הביולוגי משתנה מבן אדם לבן אדם ומסביר הרבה מצבים שאנחנו מכירים אבל לא יודעים שיש להם שם (ואפילו מונח משלהם) – למשל אדם בן ארבעים או יותר שנראה ומתנהג כאילו הוא בן 20. כנ"ל מישהי יחסית צעירה בת 30 שנראית ומתנהגת כבת 70. אנשים שאנו נמצאים לידם ומרגישים לנו כאילו הם מבוגרים/צעירים מגילם מוסברים בגיל ביולוגי. גיל כרונולוגי זה ימי ההולדת כמספר השנים שאתם חיים.

אני, למשל, מרגיש בן 23. אחלה גיל. לדעתי זה הגיל האידיאלי. אתה כבר לא נער, לא ילד, עדיין לא מבוגר, כל האפשרויות פתוחות. אתה בשיא כוחך וכושרך ואין סיבה שהחיים לא יחייכו אליך. לי אישית מלא דברים טובים (אולי מהטובים ביותר בכל החיים) קרו לי בגיל 23: סיימתי עם הפסיכומטרי, טסתי לניו זילנד, התחלתי לימודים, עברתי מלחמה ועוד כמה דברים קטנים.

עד לא מזמן כמעט כל מי שפגשתי ולא הכיר אותי וידע בן כמה אני, כששאלתי אותו "בן כמה אני?" (או , ברוב המקרים קרה הפוך- ששאלו אותי- "תגיד, בן כמה אתה?"), נתן לי 20. 20!

לפני שנתיים בערך, שהייתי בן 26, מישהי שאלה אותי לאיזה כיתה אני עולה..

וזה לא שאני מאלה שיש להם בייבי פייס או מוצא יפני שאי אפשר לאמוד את הגיל שלהם...

ובלי קשר לזה שיש בחוץ הרבה אהבלים שלא יודעים לנחש גם אם המספרים של הלוטו יכו אותם בפרצוף. לדעתי זה קורה כי כשאתה מרגיש בן גיל מסוים, אתה מתנהג בהתאם, ובאופן לא מודע אפילו נראה בהתאם- ואז כל העולם סביבך מתייחס אליך ככזה, גם מי שלא מכיר אותך.

וסבבה לי עם זה לגמרי! שלא תחשבו לרגע שאני מקטר פה או משהו.. סתם ממלא פוסט על משהו שכבר כמה שנים אני תוהה לעצמי. הרי כשמתבגרים רוצים להיראות מבוגרים יותר, ומתלבשים ונראים בהתאם. זה קורה עד גיל מסוים, שהוא "רף הנדנדה" ובבת אחת הכל מתהפך ואז רוצים להיראות פחות ופחות. אני מכיר לא מעט בנות שמתקרבות לשלושים שאם יגידו להם שהם נראות קטינות הן ינפחו את החזה בגאווה (טוב, אבל לגבי בנות זה עוד יותר קיצוני מבנים).

כבר כמה שבועות שאנשים שלא יודעים בן כמה אני (בעיקר בעבודה) ומנסים לנחש את הגיל- שמתי לב שממוצע הניחושים עלה. הממוצע היום עומד על 24. גדלתי! זה סוג של יום הולדת, נראה לי.. אולי זה הנישואין, אולי המשרה המלאה, אולי בכלל הניתוח להסרת משקפיים ששיבש לאנשים את האומדן- אבל זה פשוט השתנה.

אני חייב לציין, בלי קשר, אפרופו העבודה- רוב האנשים שם נראים הרבה פחות ממה שהם באמת. יש הרגשה של נוכחות צעירה וכיפית (אבל איכותית ורצינית), וזה מדהים לגלות את הגילאים האמיתיים של האנשים פה (ואז לגלות שאתה נחשב לבן הצעירים במשרד). כמה שבועות אחרי שנכנסתי לעבודה המנהלת שלי חגגה 30 (לא הייתי נותן לה 26), החברים לצוות התגלו באמת כמינימום בני 28 ורובם הרבה הלאה- כשאת השיא לא שברו שתי הבנות שנראות 27 והן מעל ל30 אלא הרוסיה הצעירה שיושבת לידי ומסתבר שהיא מעל 40....

יום ההולדת שלי יחול בעוד פחות מחצי שנה. אני אחגוג את הגיל שאין בו מה לחגוג (29) כמו 19, 24, וכד'. ה30 הגדול מגיח לו מהפינה הרחוקה ולאט לאט מציץ יותר ויותר.

עד היום לא היו דברים שרציתי להספיק ולא הספקתי או השלמתי. הגעתי לגיל מחויך, אבל בשנה האחרונה, עם כל ההתעסקות והמשמעויות וההשלכות של נישואין ועצמאות (דירה, חשבונות, אישה, משרה מלאה ועוד ועוד ועוד..) יש לי חלומות קטנים יותר שגם אותם קשה לי להגשים. אין צורך להרחיב פרט ל- "זה לא קל".

ותנו לי לנחש את התגובה שלכם לסיום הזה – "זה גם לא הולך להיות קל יותר".

נקווה שהטרראם המשוגע הזה ברחובות, וכל קשת המחאות שמתאהלת בשבועות האחרונים ברחבי הארץ תביא בסופו של דבר לכך שהחיים פה יהפכו להיות פחות יקרים ובהחלט אפשריים לגדל פה כמה ילדים שנרצה..

אמן.