השמפו שלי, על שנותיו הרבות (כמעט) שהוא איתי, הוא לא רק שמפו. הוא הרבה מעבר. קודם כל, הוא משואה של אופטימיות. הוא איתי כבר אני לא זוכר כמה חודשים, אבל יש לו ותק של לפחות שנה. אמנם אין לי שיער ארוך שדורש כמות גדולה של שמפו, אבל מצד שני גם (טפוטפוטפו) אין לי קרחת (טפוטפוטפו). אני בספק אם הוא יצליח לסגור עוד חג חנוכה שבו בקבוק פנטן קטן הספיק להרבה יותר מהצפוי, אבל כאמור- אני אופטימי.

השמפו שלי הוא גם המוצר הותיק ביותר בחדר האמבטיה שלנו, שזה הישג מכובד בפני עצמו. שאר הבקבוקונים/מיכלים/קרמים/מרככים/שפורפרות וכו' כבר הספיקו להתחלף מספר פעמים והשמפו שלי מגדל שכבת אבנית יצוקה מרוב המים שזרמו עליו.

לי אישית זה לא מפריע. הייתה תקופה בה חשבתי שהשיער שלי מאס בו והקרקפת התחילה לכאוב, אבל זה כנראה בגלל תספורת גרועה שהכיפה על הראש משכה חזק מידי את השיער. אבל לאישה, מסתבר, משום מה, השמפו מפריע בנוף המקלחי. אולי זה המיקום הפינתי-פנימי האטרקטיבי שלו שהוא תופס (מה, מגיע גם לי פינה אחת... יש ארבע!), אולי זה הריח שלא מספיק טוב (זה שמפו.. לא בושם), ואולי סתם עצם הרעיון ששמפו מספיק ליותר משבועיים... היא מתחננת לזרוק אותו לעזאזל ומתכננת כבר לקנות חדש, עדיף כזה עם ריח טוב, אולי אפילו כמו שלה. אולי בעצם ממש כמו שלה, כי הרי יש לו ריח כ"כ טוב..

השמפו שלי הוא גם פלא הנדסי. באופן מעורר השתאות הוא משמש גם כשמפו שמנקה את השיער, גם כסבון לפנים (בשביל מה יש קצף?), וגם כמרענן ריחני בסוף המקלחת. ממש 3 באחד! הוא תחליף למגוון רחב של תכשירים שונים שממלאים, בת'כלס, את אותה פונקציה- רק בשמונה צורות שונות (שכולן מונחות אצלי במקלחת). אם הוא היה מתפקד גם כמשחת שיניים בכלל היה סוגר לי את כל מה שקשור ל"מהצוואר ומעלה".

השמפו שלי הוא גם משל אקטואלי. התפקיד שהוא ממלא הוא מעבר לניקיון ולתחזוקת השיער. הוא גם מזכיר לי את מעמד הביניים והמחאה החברתית. הוא שם, לא המוצר הכי קריטי, לא כי זול וגם לא הכי יקר במקלחת, לא זה שנחשב לפריבילגיה אלא זה שלוקחים כמובן מאליו, זה שיודעים שהוא יהיה שם ויעשה את העבודה. זה שאין ציפיות גבוהות ממנו ועליו מסתמכת חצי מהמקלחת. זה שעובד יום אחרי יום אחרי יום בלי הפסקה, שמשווע למנוחה רק כשיוצאים לחופש פעם ב (ולא לעיתים קרובות מידי). זה שנאבק תחת איום תחלופה מתמיד וצריך לתת את כל כולו ורק נשאר עם הספק שאולי זה לא יהיה טוב מספיק.

זה שלא קם שמפו אחד ומנסה להפיל את ממשלת הטייקונים השולטת במקלחת זה רק כי לא נמצא מנהיג מתאים, או כי פשוט אין אופוזיציה בבית. זו בכלל לא דמוקרטיה.

השמפו שלי הוא גם מהפכן. הוא בעצמו קורא תיגר על תרבות הצריכה המערבית ומהווה סמל לעמדה הפוכה. במקום לצרוך, לקנות, לרכוש- הכל חדש, מהיר, עכשיו - הוא, ההפך. להידבק בקיים, להתנהל רגוע יותר, לקחת את הזמן, לקנות לאט, לחשוב לפני שעושים, לא למהר. בקיצור, מנטליות של דחיית סיפוקים. הסתבנת? יופי. רוצה לחפוף? מצוין! תחפוף שוב, ושוב, ושוב, ימים, שבועות, חודשים, עד שתהיה בטוח וגמור בדעתך להחליף שמפו ותהיה באמת מוכן לקנות חדש.

אין, השמפו שלי זה משהו. רק חבל שהוא אוטוטו מסתיים.