אחרי האימון האחרון בקיץ "הבטיחו" לנו שיהיה לנו שקט לפחות שנה...

מוזר שרק שלושה חודשים אח"כ קיבלנו צו קריאה נוסף. הפעם לא לקו אלא "רק" לאימון.

אחרי שהמיקום שונה (צו אחרי צו) לזיקים(!?!) והתקשרו לוודא שקיבלנו (ושלחו מכתב רשום לאשר הגעה ושוב התקשרו), היה בטוח שהצו אמיתי והמילואים אכן מתקיימים.

ליתר ביטחון התקשרתי יום קודם למפקד שלי לוודא את העניין...

כולה שלושה ימים, שני עד רביעי. בתחילת החורף (כשבמרכז יש בלילה בסביבות 10-14 מעלות), ובזיקים, 2 ק"מ ליד עזה הטמ' צונחות לבערך 6 (בלי להתחשב ברוחות).

היה כמעט בלתי אפשרי להתקלח בלילה. אולי ארבעה אנשים מכל פלוגה העיזו להתקלח (וגם זה, נעשה בעיקר ביום, לפני השקיעה), והשאר (כולל אותי) לא התקלחו בכלל.

הלילה הראשון היה קפוא!! אוהל, בלי שום חימום, מיטת שדה ומזרון פשוט והשאר: "תסתדרו". למדתי מהאימון בצאלים טריק שהיה שימושי ביותר והציל לי את השינה וזה לחתום על שק"ש צה"לי ולהכניס בפנים את השק"ש שלי. היה חם ומגניב ואפילו הרגליים, שעל הקור שם באמצע הלילה כולם מתלוננים, היו סבבה לגמרי. על הראש שמתי כובע כלב עם פרווה שלא חשבתי שיהיה לו לעולם שימוש, אבל הוא בהחלט השיג מטרה בין 24:00 ל2:00 בלילה כששמרתי על המאהל. בלילה השני היה אפילו עוד יותר קר, והפליז הנוסף שהבאתי להתעטף בו היה בגדר חובה כדי לא לקפוא. לקום באמצע הלילה ולקשור שרוכי נעליים צבאיות זה אחד הדברים הקשים...

בגדול האימון הזה היה שונה מהקודמים. לא עברנו רענון רפואי אלא פשוט היינו כוח רפואי לתירגול של מפקדים שעברו עכשיו קורס מ"פ. עשינו כמה תרגילים, מתוכם אחד ממש גדול באזור המרכז (אב"כ, על כל המשתמע) – והפעם קודמתי! חילקו אותנו לשלוש מחלקות, לא בחלוקה האורגנית שלנו אלא רק לאימון הספציפי הזה, ומכיוון שהיה רק רופא ופרמדיק, הפכתי לרופא(!). הייתי מפקד צוות, רופא לכל דבר, הצמידו לי חוג"דת (שבאימון הראשון אפילו מילאתי את התפקיד שלה בנוסף להיותי רופא בגלל סיבות אישיות שלה), והיה שינוי מרענן. עשיתי ניתוחים על ימין ועל שמאל, ניצלתי את הסמכות החדשה עד תום! J

באימון האחרון, שהתחיל בארבע לפנות בוקר ונסיעה והתארגנות של כמה שעות היה סוף סוף קצת נעים. השמש חיממה קצת את האויר, השמים היו כחולים ויפים, ורק אנחנו הזענו בתוך במ"פים ומסכות אב"כ. מסתבר שהתרגיל היה גדול במיוחד (לא רק מבחינת כמות הכוחות שהשתתפו), אלא גם השילוב ביניהם, הפיזור של כולם, ואפילו אלוף הפיקוד היה וצוות של טלוויזיה (אמרו שאחד התרגילים הקודמים הופיע בY-net).

באמצע התרגיל, כשסיימתי לסרוק עם הצוות שלי שטח והגענו כולנו לאזור מסוים כדי לחבור לשאר הכוחות פתאום – הופ, ממש מאחורי מישהו צנח לריצפה.

מהר היו כמה חבר'ה שקפצו עליו, ראיתי שהם קצת מסתבכים (הם לא היו צוות רפואי כלשהו, כנראה חיילים שלו), הדוקטור (האמיתי) של מחלקה אחרת הגיע מהר ועזרתי לו לטפל. החזרנו אותו להכרה, הרימו לו את הרגליים והרטיבו אותו -

ובהזדמנות הזו, הערב קטנה:

כשמישהו מתעלף – לא משפריצים עליו מים!!!!!

איזה חכם אחד מיד שפך עליו מים מבקבוק והמסכן התעורר, ובגלל הבלבול והדיס-אוריינטציה הוא חשב שהוא טובע. הוא בעט שם בשני חיילים שהרימו לו את הרגליים וזה לא היה מחזה נעים במיוחד...

עזרתי לדוקטור להוריד לו את השכבות. מסתבר שהוא חטף מכת חום רצינית... היה לו סוג של ניילון הגנה מיוחד (מפני חל"כ) ועוד ביגוד כולל ווסט ומסיכה של מפקד כוח והוא כנראה התאמץ קצת יותר מידי. הוא היה מבולבל לגמרי. הזזנו אותו לצל, לדשא, החדרנו לו עירוי, לקחתי לו מדדים ודאגתי כל הזמן שהראש שלו יהיה קצת מורם. ככה כמה דקות של סטרס (כל הטירונים שהביאו כדי להיות נפג"מים נלחצו ועמדו מסביב), עד שמד,א הגיעו ופינו אותו לבי"ח. היה בהחלט אקשן!

הפעם האחרונה שאני זוכר שעזרתי ככה במצב אמת היה בסדיר, כשרופא שיניים במילואים חטף התקף לב בבסיס (אני בטוח שזה מוזכר פה איפהשהו בבלוג), ועזרתי להפשיט אותו כדי שמפקד הבסיס, הקרדיולוג, יפעל עם הדפיברילטור (שני כריות החשמל הידועות מהסרטים) וינסה להחזיר אותו לחיים. גזרתי עם המלע"כ את הבגדים ובאמת ראיתי בפועל איך המספריים האימתניות האלה קורעות בקלות כל בד שמגיע אליהם.

וגם הפעם! גזרתי איתן בלי שום קושי את המדים שלו, הניילון, הווסט (גם באזורים של התפרים העבים, איפה שבלתי אפשרי לקרוע ביד). והיה מדהים לראות על אמת את המספריים האלה עושות את העבודה כשצריך.

וזהו, אני מקווה שעד הפעם הבאה יעבור קצת יותר זמן, לפחות מספיק כדי להתגעגע לחברים מהמילואים, ולא לראות אותם לעיתים קרובות יותר מאשר חלק מהמשפחה שלי...

בינתיים, נתפלל שיהיה רגוע.