אחד הסיפורים המטורפים יותר שקרו לי בזמן השירות הצבאי שלי הוא על חייל אחד שהגיע אליי אי שם עוד כשהייתי חופ"ש (חובש פשוט) לשולחן הטיפולים במרפאה האזורית וטען שהורעל.

הוא סיפר שהוא נמצא עכשיו בזמן קורס קצינים באחד הבה"דים בסביבה ואין להן אפילו זמן להפליץ. בכל אופן, הוא הגיע בצהרים לחדר בזמן ההפסקה, וחיפש משהו לשתות. הוא הסתכל מתחת למיטה וראה בקבוק Ice-T חצי מלא, שלף אותו והחל לשתות במרץ. היה זה יום חם והוא היה צמא מאוד. אחרי כמה לגימות ארוכות הוא שם לב שמשהו אינו כשורה- הוא הפסיק לשתות, הרחיק את הבקבוק טיפה והסתכל עליו. עיניו נפרעו לרווחה, מאיימות לקפוץ מחוריהן וצמרמורת של בהלה עברה בגבו.

אז,

כאינסטינקט,

הוא הקיא את הנשמה.

ואז פינו אותו אלינו, לחר"פ.

אז אני מסתכל עליו תוך כדי שהוא מספר לי את הסיפור, והוא באמת נראה רע, אבל מצד שני החר"פ לימד אותי לפקפק בכל סיפור הזוי שאני שומע- אז שאלתי אותו כמה שאלות ממקדות.

ואז הוא הוציא את הבקבוק מהתיק שלו.

אנשים, בחיים לא ראיתי משהו יותר מעורר צמרמורת מזה.

לכל אורך הבקבוק, כאילו זה איזה ניסוי ביולוגי באחת המעבדות מתחת לאדמה, צפו להם מין אצות ארוכות דמויות עובש שנידמו למעין שרוך פטרייתי. נגעלתי. וזה לא קורה הרבה.

הוא נתקף בחילה בשנית כשהסתכל על מעט הנוזל שנשאר בבקבוק (ובמה ששחה בו) והחזיר אותו לתיק.

ואז, כמובן, מיד קיבל טיפול רפואי.

הסיבה שנזכרתי בסיפור הזה והחלטתי לכתוב אותו היא לא נוסטלגיה או הקדמה לתחרות- "הדברים המגעילים ביותר שיצא לכם להיתקל במהלך השירות הצבאי" (למרות שכזו תחרות תהיה מגניבה J), אלא מפאת המקרה הבא:

כבדרך כלל אני נוהג לשתות Ice-T. אייס טי לימון, למען האמת. וזה עקרוני מפני שאחי הקטן שותה אך ורק אייס טי אפרסק ואבא שלי מתעקש לשתות לי מהאייס טי לימון כי לדעתו הטעם שלו טוב יותר. ואני מתעצבן מפני שהוא אוהב לקנות לו את המיצים הטבעיים האלה ולשתות מהם (והוא היחיד ששותה את הגועל נפש הזה) וכשהוא שותה לי מהאייס טי לימון, המלאי נגמר יותר מהר.

יום ששי, כל המשפחה יושבת סביב שולחן שבת. אוכלים, מדברים, הארוחה מתקרבת לקיצה – פתאום אבא מחזיק את הכוס שלו, מקרב ומרחיק אותה מהפנים שלו לכיוון האור וקורא לנו להסתכל. בתוך הנוזל החום צף לו גוש שרוכי בלתי מזוהה.

שאלתי את אבא- "מה שמת בכוס?" והוא הצביע על בקבוק האייס טי לימון הכמעט גמור שלי.

ההיסטוריה חוזרת, נרעדתי, הייתכן שהסיפור המגעיל עם אותו חייל חוזרת על עצמה? ועוד ליד שולחן שבת שלנו??

סיפרתי להם את הסיפור והחזרנו את התה לבקבוק (כדי להראות לויסוצקי), אבא גם ככה חולה אז לא שהאצה הזו תשנה משהו אצלו, ואני על אנטיביוטיקה בארבעה ימים האחרונים ככה שהיא תחסל כל ייצור חי שינסה להתקרב לי לקיבה, אבל עדיין, הצמרמורת לא עברה לנו עד עכשיו.....

מקווה שאתם מצליחים לראות את מה שאנחנו קיווינו לא לראות