לא משעמם בעבודה שלי. היום, למשל, כשהגיע סוף היום אולגה צעקה לי "דאמוי!" ("הביתה!") בזמן שהסברתי באנגלית למנקה האריתריאני איפה הפתק עם המילים בהודית שאני מלמד אותו ושירי הישראלית שאלה- "ואוו, כמה שפות זה?!"

יש צחוקים והאווירה בין החבר'ה טובה. אבל בחודשים האחרונים יש סטייה מכיוון השירות הקלאסי (ומה שהיה קיים בעבודה עד ממש לא מזמן) אל עבר פן המכירות. היעדים מקיפים אותנו כבר מאז שהגעתי לשם, לפני שנה, ועם הזמן רק הולכים וסוגרים עלינו. הם מתרבים, עולים, פותחים פער הולך וגדל בין המציאות לדמיון.

מה הכוונה? חודשים ינואר (ובעיקר) פברואר היו חודשים מתים. הלקוחות היו בתרדמת חורף וזה התבטא בכמות השיחות הנמוכות, בשפל המכירות ובחוסר התעניינות כללי בכל הזדמנות שניסינו ליזום (בלחץ גדול מצד ההנהלה). ולמרות זאת- החליטו להעלות לנו את היעדים בכמה עשרות אחוזים, להוסיף עוד נפח שנוגס בבונוס ולהוריד לנו את המורל.

המוטיבציה של כולנו הייתה בקאנטים. במשך כמה ימים כולם הסתובבו עם הפנים ברצפה ולא ידעו מה לעשות. חלק מהעובדים התחילו להתייאש ולחשוב על עבודה אחרת.

המנהלת החדשה, שהגיע מעולם המכירות והלחצים קלטה שמשהו לא בסדר וכינסה את כולנו ל"ישיבת מירמור". כולנו פתחנו פה ואמרנו את מה שבאמת הפריע לנו ובסוף שמחנו שמשהו השתנה והיעדים תפסו קצת פרופורציות.

בדגש על קצת.

עד היום אין לי מושג איך אני עומד ביעדים המטורפים האלה, למרות שגם החודש היא הוסיפה כמותית גם ביעדים האישיים וגם ביעדים החדשים. אני בפירוש לא איש מכירות, לא ברצון, לא במבנה האישיות ולא ביוזמה הנדרשת. תנו לי לשנן את אותה מנטרה של שירות יום שלם ואני לא אתלונן, אבל כשלוחצים עליי מכל הכיוונים ואני צריך לעמוד ביעדים ללא כל פרופורציה- אני מהר מאוד מאבד כיוון. גם בעבודה הקודמת לא הבנתי למה מודדים לי זמן שיחה וכמות שיחות ומה הקשר לשיפור המקצועיות- וכשהגעתי לעבודה הנוכחית הבהירו לי במפורש ש"לא ככה הם עובדים" ושגם זה לא הכיוון.

אז מסתבר שהמון דברים השתנו בשנה האחרונה. ומגמת המכירות מייאשת את אנשי השירות הטובים שאנחנו, וחבל.

התחלתי לחשוב בזמן האחרון על כיוון יותר ספציפי שמעניין אותי ונתקלתי בעולם תוכן שאני חוקר בכל הזדמנות. נרשמתי לקורס שאמור לתת לי את הכלים בעבודה שאני עתיד למצוא והסבת המקצוע הולכת וקרבה...

זה מרגש.. עד כמה שקשה לקום כל בוקר, בקושי לישון ולחשוב על משכורת ועל העתיד, כשמתעסקים בדברים כאלה, פתאום יש כוחות מחודשים.

ולא רק ההתעסקות בשינוי הכיוון אלא אני עסוק כבר מעל לשנה בהעלאת ספר הזיכרונות שלי מניו זילנד על הכתב, עריכת הסיפורים המיוחדים והחוויות הבלתי נשכחות, הוספת תמונות כשהיעד בסוף הוא לפרסם אותם כספר. כרגע אני בשלב העריכה הסופית לפני עריכת תמונות וזה כ"כ מלהיב! כל מעט זמן פנוי שיש לי בערב אני יושב על המחשב ועסוק בזה. את כל החורף זה העביר לי בכיף ונתן לי המון כוחות להמשיך. ללא ספק אחד הפרויקטים הגדולים שלקחתי על עצמי. וממש רואים את הסוף...

בכל אופן, יש עוד הרבה על מה לדבר, על המצב הביטחוני, על המצב הכלכלי, על המצב הבין אישי או סתם על פוליטיקה אבל זה גורם לי להישמע זקן. ולפי אלי פפושדו (שפגשתי היום בעבודה)- כדי להיראות צעיר מומלץ להתעסק עם דברים שגורמים לך להיראות צעיר! (במיוחד עם כאלה שבאים בצבע בלונד..

לילה טוב!