ובכן, עוד שנה חלפה לה ועברה וגם בה בקושי מצאתי את הזמן לכתוב פה. אני מניח שככה זה יהיה מ עתה והלאה בהמשך חיי הבוגרים ולא יהיה הגיוני מצידי לצפות למשהו שונה. זמן הוא משאב זמין אך מתכלה באופן רציף (פשש.. איזה משפט יצא לי.. תיאור מעולה להסבר אידיוטי). וזה לא שיש עודף ממנו, הרבה גורמים סביבי שואבים לי את המשאב הזה וכשלא, הוא לפעמים סתם כך נוזל מבין האצבעות.

לפעמים יש לי תובנות שאני מת להעלות על הנייר (או לפחות לעשות בהם סדר ע"י כתיבה), אבל את זה אני עדיין לא יכול לעשות בגלקסי החדש שלי או באיזה לפטופ- אלא רק על מחשב, וזה דבר שלוקח זמן.

בכל אופן, עיקר העיסוקים שלי הם עדיין העבודה בחברת הציוד הרפואי בת"א והבית, אבל במהלך השנה שחלפההתגלגלתי (כפי שכתבתי פה לפני כמה חודשים) לתחום של מחקר קליני וכיום אני חצי משרה שם וחצי משרה בו- באיכילוב, ומרוצה.

אני מקווה שהשנה שמתחילה תהיה בסימן של התחלות חדשות.... בראש ובראשונה משפחה מורחבת יותר (...), אולי איזה דירה חדשה, הפחתה של הדלק וכלל יוקר המחיה, ובגדול שיהיה פה יותר שקט ובטוח  (בלי איומי מלחמה, טילים, פצצות או כל השמדה דמוגרפית אחרת).

שנה טובה לכולכם!

צולם באזור הר עצמון ליד יודפת העתיקה