"לשנות קידומת", "לעבור עשור", "להזדקן"... שמעתי כבר את כל ההגדרות האפשריות למהלך הכרונולוגי המתבקש הזה ועדיין לקח לי זמן להפנים: אני בן שלושים.

כשאומרים או כותבים את זה זה נשמע רע אפילו עוד יותר. שלושים... זהו, איך שלא מסתכלים על זה אני כבר לא ילד. השטויות לא נסלחות בקלות, זכרונות העבר הופכים למעומעמים, הקשרים עם החברים הופכים למרוחקים, והצורך שלי באלכוהול בסוף כל יום רק הולך וגובר.

כדי לרכך את המכה התחלתי את החגיגות שבועיים קודם. הצטרפנו להורים שלי לסופ"ש באילת. הם כבר היו שם בשבוע הקלאב-הוטל-המכריח-לצאת-לחופשה שלהם. שופינג, טיול מדברי נחמד בקניון האדום ושבת רגועה היו יריית הפתיחה לחגיגות. שבוע לאחר מכן עליתי עם האישה לסופ"ש ברמת הגולן. בדרך ביקרנו את אחי הקטן בצבא, טיילנו ביער אודם עם נוף לחרמון, במעיינות סלוקיה ובעוד כמה נקודות מעניינות ברמה.

בשבוע יום ההולדת היו מתנות, הפתעות, בלונים, ואיחולים שונים של אנשים יקרים. ביום ההולדת העברי יצא שמהעבודה יצאו ליום כיף וככה יצא לי לבלות בקרקס (!), במסעדה טובה ובהרצאה נחמדה מפי "ד"ר התלהבות". מאותו היום ועד שלושה ימים לאחר מכן- בתאריך הלועזי עשרות אנשים ברכו אותי בפייסבוק, בסמסים ובטלפון ובכך ריככו את כבדות הגיל.

היום, שבוע לאחר מכן הגיע תור המשפחה לחגוג בארוחת שישי גדולה ומפנקת עם הבני דודים ואנשים שיגיעו מרחוק.

לא יכולתי לבקש חגיגות טובות יותר ושמחה גדולה יותר

אני יכול להגיד רשמית שצלחתי את שינוי הקידמת בלי שום משבר!

מתוך האינסטגרם שלי: http://instagram.com/orenge101

מה שמאוד עזר היה לדבר עם מישהי מהעבודה שאמרה לי- "שלושים? פחחח, חכה תגיע לארבעים. רק בגיל 42 התאוששתי מהמשבר". במבטא הרוסי המקורי זה אפילו עוד יותר מצחיק.

ובלי שום מילה על פוליטיקה (למרות שיש בטן מלאה מהבחירות האלה), ועל סגירת יום הולדת 9 של הבלוג הזה, שעוד איכשהו מצליח להמשיך להתקיים - שיהיה לנו שבת שלום, ט"ו בשבט שמח ובשורות טובות!