השנה ישנה ברכה מיוחדת מאוד, כנראה, לכל הנשואות אצלי בעבודה. כמות הבנות בו זמנית שמתכוננות ללידה פשוט הרקיעה שחקים (וממשיכה לשבור שיאים).

לא מפליא בחברה המורכבת מ90% נשים (ורובן צעירות), שזה המצב—ועדיין, בשנתיים האחרונות היו בערך 3 הריוניות בכל זמן נתון, וזה סביר בהחלט (כבר התחלנו לצחוק שיש "תקן לנשואות" שכל הזמן צריך לאייש אותו), אבל הקיץ? זה משהו מיוחד...

רק מהצוות שלי (שמונה בערך 15 איש): שתיים חזרו מחופשת לידה, שתיים ילדו לפני כחודש, אחת בהריון (שלושה בנים ו2 התארסו לפני שבועיים).

מעבר לכך, יש אחת בערך מכל מחלקה בהריון- שלושה חזרו לא מזמן מחופשת לידה ועדיין נמצאות במשרת אם, ולפני יומיים גיליתי שבעלה של המנהלת שלהן פרסם תמונות אולטרסאונד טריות בפייסבוק...

מזל שהסמנכ"ל והמשנה למנכ"ל זכרים, אחרת ממזמן היה כבר אפשר לסגור את השאלטר.

אבל השיא? השיא הוא המנהלת האדמיניסטרטיבית. כשהגעתי לחברה היא הייתה בחופשת לידה של הילד הראשון, היום היא בחודש הכמעט תשיעי להריון השני שלה. אפילו (בצעד דיי נדיר) התעוררו מספיק זמן קודם כדי למצוא לה מחליפה. זה לקח חודשיים, וההכשרה הסתיימה לפני כחודש – אבל התברר (אני חושב –אפילו– שעדיין לא לכולם), שהמחליפה שלה בהריון!

אם מישהי רוצה לדפוק את המערכת זה להיכנס להריון במשרה שהגעת אליה כדי להחליף מישהי שבחופשת לידה..

באותו נושא, האישה ואני מדברים על זה שכשיגיע הזמן, בע"ה, איך תתבצע חופשת הלידה. האישה היא סוג של חיית עבודהף ולא יכולה בלי להיות עסוקה. מבחינתה להיות בבית זה להיות כלואה. אני בדיוק ההפך- תנו לי להיות כל היום בבית ואני מאושר.

כלומר, אני אהיה מאושר גם בכל מקום אחר, אבל אין לי שום בעיה עם קירות הבית.

חשבנו על חלוקה של חופשת הלידה- היא תצא עד שתרגיש שלא יכולה יותר ואני את השאר. אין לי מושג איך זה מבחינה חוקית, איך ההכרה של ביטוח לאומי ומה יהיה עם העבודה שלי (או איך זה יתקבל שם, יותר נכון), אבל זה משהו שהייתי רוצה לנסות.

בכלל, גידול ילדים נראה לי כמו חוויה חובה! אבל זה הופך להיות פוסט אישי מכדי שהתכוונתי.

בכל אופן, שתהיה שנה טובה, מתוקה ומבורכת לכולנו! חג שמח והגשמת חלומות (וחוויות J).