לפני שנתיים או יותר זה היה כמעט בלתי אפשרי- טכנולוגית- לצחוק ויראלית. נכון, היו מיילים, היה מסנג'ר, אבל שום דבר מזה לא משתווה לפייסבוק או לוואטסאפ. מבול האפליקציות ומטר הסמארטפונים יצרו סביבת עבודה שונה לגמרי, או יותר נכון- התמודדות שונה לגמרי.

לקטר בצוותא זה משהו שאין שיחת מסדרון שלמה בלעדיו. פעם היה מפגשים חטופים במטבחון/קפיטריה וריכולים על כוס קפה ועוגיה, היום בהנף אצבע אפשר להעלות (ולעיתים אפילו בלייב), פאדיחה של הבוס, ולגחחחח כששומעים את זה מועבר בין הסמארטפונים השונים.

במשרד, כשאתה יושב לפעמים לבד מול המחשב והשעות חולפות, נחמד לדעת שיש עוד שותפים לצרה, גם אם הם לא נמצאים צמוד אליך. בקבוצת וואטסאפ כולם יכולים להשתתף, גם ההיא שכל הזמן חולה ובכלל בבית, גם ההוא שיושב בקומה אחרת ממך, וגם זה שבכלל בחופשה בחו"ל. למרחק אין משמעות, והכל מיידי. אתה מעלה תמונה ובאותו רגע כל אחד יכול להגיב, הפידבקים הרבה יותר זריזים מהמייל (או מכל תרבות דיבור על כוס קפה- כולם יכולים לדבר בו זמנית…

תלוי, כמובן, המבירות ההקלדה שלהם.

בעבודה היותר ותיקה שלי מבין השניים (בחברה לציוד רפואי בתחום הסוכרת) התחיל לפני כמה חודשים תסחיף ויראלי מהסוג הלא רפואי. כשהמנהלת יצאה לחופש ניצלנו את הזמן להריץ תחוקים בנינו לבין עצמנו במייל. וואטסאפ או לא, כשזה לא רק התכתבויות, המייל זה מקום העבודה.

זה התחיל בכמה ממים קטנים ומהר מאוד התפתח להחלפת עשרות או יותר ממים ביום.

את הטובים ביותר אני שומר בתיקייה שלי (שכרגע מונה 70- אלה שבאמת הצחיקו אותי), ואין ספק שהעניין תרם לגיבוש הצוות מכל ערב או יציאה אחרת שעשינו. אין כמו לצחוק יחד.

תודות למחולל הממים (ולפלאפל שלו), הזמן במשרד עובר מהר יותר, וכשנהנים התפוקה עולה וכולם מרוויחים!

חוץ מאלה שהבדיחה על חשבונם, כמובן…

אבל הם לא מכותבים למייל    J