אם הייתי צריך לשלם תמלוגים עבור הפסקול של החיים שלי, סביר להניח שאריק איינשטיין היה יכול לסגור מרפסת בדירה בת"א בזכותי.

מי ששואל למה לי לקחת ללב, או מאיפה הגוזל מקבל כוחות לעוף מהקן, או למה אני נוסע לאט (מעבר ל"כי לא יתחילו בלעדנו") כנראה היה ספון באיזו דירה בועתית בלב ת"א ולא היה מחובר למציאות הישראלית.

כי זה לא רק אני, מסתבר, כל העם מבכה את לכתו.

ובצדק. אחד הכישרונות הגדולים, האנשים הענווים, הפוטנציאלים הגלומים, הדברנים השקטים, הקולות הערבים והזיכרונות הנוסטלגיים המתוקים של מדינת ישראל עד היום.

אני נפעם מכמות הציטוטים הרלוונטיים מהשירים שלו בסטאטוסים השונים ברשת ביממה האחרונה. אינני זוכר אם כתבו כך בשיר, אבל הכל צף ועולה. אתמול בלילה, במקלחת חשבתי- "כמה נחמד יהיה לשמוע כל היום שירים של אריק איינשטיין! הרי הרדיו יחבק והאמנים יפרגנו וכולם יזמזמו.. זה יהיה נהדר!"

וככה היה היום, נהדר. לנסוע לעבודה עם גברת עם סלים, לשמוע שריקות של פועלי בנין, להציץ מהחלון אל חופים שמתגעגעים לנחלים, לקנות שוקו, להילחם יום שלם בטחנות רוח, לבכות על כמה חם, ולחזור הבית לאמא שלי. כי בסוף, אין מה לעשות, כולנו אוהבים להיות בבית, בוכים דמעות של מלאכים, ומבקשים מאמא אדמה, אל תבכי ילדה; עוד יבואו גשמי זהב, שימרי עליו טוב טוב.

לא יאומן עד כמה רשימת השירים שלו עוד ארוכה...

לשמוע את השירים מתנגנים במונית שירות, בקניון, בחנות, באוטובוס, בטלויזיה- ועם כל השירים לדעת שהיוצר/מלחין/משורר/זמר הענק שלהם איננו יותר. השאיר אחריו מורשת ענפה, מגוונת, מוזיקלית, מפוארת ומרתקת. כזו שחוצה מגזרים, דתות, דעות ומינים – וחודרת דרך האוזניים ישר ללב.

האיש הענק הזה, היוצר המוכשר, הפורה והמיוחד הזה – יחסר לי.

אבל לפחות הוא השאיר לנו את מאות השירים שלו שילוו אותי הלאה בחיים. וכמו שבסטאטוסים כבר ממהרים לציין- "אם באמת חשובים לכם השירים שלו, תשמיעו אותם לילדים שלכם, שגם הם יוכלו להעביר את הצליל המכוון הזה הלאה".

את הנסיעה המשפחתית לאילת בתור ילד לעולם ועד תלווה התחלת השיר- "כמו קוסם ששולף שפן.." את הקלטת שאבא שלי קנה בזמנו והשמיע בטייפ של האוטו אחיי ואני מזמזמים עד היום. בזכות שניהם, אהבת נופי הנגב והמדבר מתקשרים לי אסוציאטיבית עם המילים "אוהב אותך, אוהב אותך" של פזמון השיר.

התזמון של מותו, ערב חג החנוכה מסמל ביתר שאת את יופיו של החג הזה ושלו. שניהם קשורים אחד בשני. במותו, עם ישראל התאחד לכדי בכי אחד גדול, שמו את כל הדעות והמחלוקות בצד, ועמדו כתף אל כתף ושרו שירים. ובצורה מפתיעה (לפי החברים לעבודה ובתמונות הסטטוס/וואטסאפ/וכד' השונות) עם ישראל, גם הרחוקים ביותר, מציינים את החג. חברים מחו"ל שולחים סטאטוסים המבכים את לכתו של היוצר שמזוהה כל כולו עם ההוויה הישראלית, ובאותו סטאטוס מציינים את החג היהודי עם איזו חנוכיה או סופגניה ברקע ושרים שירי חג יחד אל מול הנרות. חברים וותיקים שמעלים לא אחת תמונות ארוחות בוקר הרחוקות מלהיות כשרות מתגאים בחנוכייה מרהיבה שהשיגו בחו"ל ובהדלקת נרות למהדרין.

יפה לראות את האחדות שבחג הזה. שאנשים מתחברים לאור שהחג הזה מפיץ ומתאחדים יחד כדי להגדיל אותו. הייתי אומר "מרגש" אבל גם ככה כל הפוסט הזה סנטימנטלי להחריד J

אני מקווה שהסתלקות הדור ה"הולך ונעלם" הזה שמרגישים יותר ויותר את לכתו ישאיר לנו חותם להעביר לדורות הבאים, שיתווספו לניסים הגדולים שליוו ובנו את העם הנהדר הזה במהלך הדורות – וימשיכו להזכיר לנו, שעם כמה שאנחנו מקטרים על המדינה, על המיסים, על השחיתות והפוליטיקה המסואבת- יש דברים טובים ונשגבים, שיש רק פה: החל באריק איינשטיין בדירה הקטנה בת"א, ועד לפ' בסביבון של חנוכה.

חג שמח!
(מתוך האינסטגרם שלי)