יש לאדם הרבה אבות. להלן כמה תובנות מהשבוע שחלף:

·        השבוע הסתיימה השבעה על אחד האבות המוסיקליים שגדלתי עליהם, שרוב המדינה גדלה עליהם. על הלחנים, המילים, המנגינות והקול המיוחד שלו, אריק איינשטיין ז"ל. הפלייליסט המושמע ללא הפסק לא יודע שובע, ורק רוצה עוד ועוד מהכישרון הנהדר הזה. איך הוא מעז לשאול- "למה לי לקחת ללב"?!

·        השבת סיימתי לקרוא ספר מעניין שהוציא לאור חבר של אחי הקטן בשם "אנשי המעגל" (הוצאת חממה ספרותית סטימצקי) על אדם בעל כוחות מיוחדים וחיפושו אחר אביו (אבותיו?). ספר ראשון בוסרי אך פוטנציאל כמו של הסדרה "גיבורים".

·        עוד אדם גדול נפטר השבוע, אדם שכשנולדתי היה בעיצומה של הקריירה המפוארת שלו- קריירה שכללה משחק, תיאטרון, שירה והמון המון צחוק - ספי ריבלין ז"ל. ספי היה אחד מאבות ההומור שהכרתי. אמנם את "ניקוי ראש" פספסתי בכמה שנים, וגם את "רגע עם דודלי" (וכמעט שגם את "הבית של פיסטוק") אבל את "זהו זה" הכרתי היטב, כמו את "מוצ"ש", "הופה היי", "איצ'ה". אפילו בפסטיגל של 89 הייתי!
תמיד הצחיק, תמיד בידר, תמיד היה שנון ומלא השראה. האופי הטוב שלו הוקרן מעיניו הטובות והוא בהחלט חסר. עצוב שאדם שכל כולו היה קולו, איבד את חייו דווקא בגללו.

יהי זכרו ברוך.

• עוד מאורע היסטורי ראשון שקרה השבוע הוא הביקור שלי במערת המכפלה.
  לפני קצת יותר מחודש ראיתי פרסום באחד מעלוני השבת על טיול של ארגון "משקפת" לאזור סוסיא ומערת המכפלה. מכיוון שהטיול הקודם- בין ראש השנה ליום כיפור שכלל את מערת המכפלה (ואת קבר רחל שגם בן מעולם לא ביקרתי)- בוטל, קפצתי על ההזדמנות ונרשמתי.
  האוטובוסים יצאו מרחבת החנייה בארלוזרוב, עצרו בעשבי קדם, ביישוב העברי הקדום- סוסיא (אגב, מומלץ בחום! במיוחד למשפחות עם ילדים סקרנים. העיר הגדולה השתמרה כמעט לגמרי וכוללת מערות, מחילות, המוני מבנים עתיקים, ובית כנסת מרשים מהתקופה הביזנטית עם פסיפס מרשים).
  משם, לחברון, עיר האבות. אין איך לתאר את התחושה המטלטלת כשנכנסים למקום העתיק הזה. נכון, ההסטוריה זרעה בו הרס וחורבן, וטשטשה כמעט לחלוטין את אופיו ומורשתו היהודית במהלך הדורות (עדיין, מעל 3500 שנה.. לא צחוק)- אבל דווקא ההריסות הרבות, הבנייה המשתנה, והאווירה המלנכולית מעצימים את הדרמה שבשיאה – מערת המכפלה. אותה מערה בה לפי המסורת היהודית קבורים אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ולאה. המקום העתיק ביותר בעולם(!) המשמש היום לאותה מטרה שלשמה הוקם (בית קבורה ותפילה) מאז ועד היום.
  מג"בניקים בכל פינה מאבטחים את הרחובות המסוכנים (הסיטוריה לא פשוטה של התנכלויות, רציחות, פרוגרומים וטרור- שהשיא היה במאורעות תרפ"ט עומדת כנגד אותם חיילים) ואת המערה. הייתה הדלקת נר שישי חגיגית ברחבת המתחם עם סופגניות, אקורדיון ושירים וריקודים, והרבה תפילות ודמעות, ובקשות מהלב.
  
  קשה מאוד לקרוא את ההיסטוריה של חברון במהלך הדורות מבלי להזדעזע. ההסבר הויזואלי ב"בית הדסה" והחומר הכתוב במוזיאון שמתחתיו מצליח להגיע לכל נים בנפש ולהרעיד אותו היטב.
  הנה המקום השני החשוב ביותר לעם היהודי (אחרי מתחם הר הבית בירושלים והכותל המערבי), נרמס כל פעם בידי הגויים (ובעיקר הערבים שביניהם)- עד היום, ונהרות של דם יהודי שוטפים אותו ברצון הפשוט להתפלל בו.
  מרוב מקומות קדושים בארץ והחשיבות של כולם להישמר (אחרי כמה מאות שנים שכלל לא הרשו לנו להגיע אליהם)- במיוחד ריבונית, כנראה שלוקח לנו כעם הרבה זמן להתעורר ולדרוש אותם שוב מתוקף זכותנו ההיסטורית והדתית.
  לשם אני בהחלט מתכוון לחזור!

מערת המכפלה, חברון: ראש חודש טבת, תשע"ד

"אחרי החג" שמח ובשורות טובות לכולם!