זה היה יום ככל הימים.

פרט לכך שזה היה יום שבת- שהוא, כידוע, מעט שונה משאר הימים. ג'וזף התעורר במיטתו הרעועה, פקח את עיניו והתמתח. רוח קלילה וקרה דגדגה לו את הרגליים.

הוא הציץ מחוץ לחלון, מרחבים אין סופיים של שלג החזירו לו מבט לבן והוא חייך. הוא אהב שלג. הוא התלבש מהר ויצא החוצה בריצה. השלג ירד כבר יומיים שלמים וכבר הייתה שכבה עבה בחוץ, לא ראו בכלל את הדשא והכל מסביב היה לבן. הוא היה יכול לעמוד כך מול לחצר האחורית שלו כל היום ופשוט לבהות בשלג נערם. אבל כמובן שזה יהיה טיפשי ומיותר אז הוא רץ מהר לבנות בובת שלג.

בשיא הריצה כשהוא חוצה את החצר הרחבה רגלו נתקלה במשהו והוא השתטח עם הפנים בתוך השלג. לקח לו כמה דקות להתאושש והוא התחיל לחפור בשלג לראות במה הוא נתקל. זה היה בוהק.. קר ומחוספס.... קצה של משהו אדום זוהר הפריע לחיוורון של השלג. הוא התחיל למשוך אותו, הוא היה כבד יותר ממה שהוא נראה, פתאום נשמע צפצוף חזק וצרוד והדבר האדום הזוהר פרץ החוצה בבת אחת, הגיע לגובה שני מטר ונפל חזרה על הקרקע.

היה זה יצור מוזר, אדום בורדו חצי שקוף עם פה מפחיד וריסים ענקיים, הוא הזכיר לג'וזף גמל על שניים (ועם עין אחת ממש קטנה), הוא ניער את מה שנראה כמו ראש והתאמץ להתרכז בג'וזף. ג'וזף קפא על מקומו, בעיקר בגלל כל הכפור מסביב, אבל מהר מאוד הוא השתלט על עצמו ובהה ביצור בחזרה.

היצור לא אמר כלום, אחרי כמה דקות הוע נעמד על מה שנראה כמו רגליים ונמתח כשמבטו צופה אל השמיים, הוא היה בסביבות שבעים ס"מ, כולל העין. ג'וזף התקרב אליו לאט לאט, עקב בצד אגודל, עד שהיה במרחק כמה עשרות ס"מ ממנו – ובעט בו בכל הכוח.

היצור הזדעזע ונפל אחורה. ג'וזף חייך, "איזה טמבל, בטח נפל למישהו מהכור הגרעיני". קולות משונים נשמעו, ג'וזף נעצר והתבונן בייצור, הוא נעמד חזרה והחל להתנדנד, ג'וזף רץ אליו ובעט בו שוב, בבטן.

הפעם היצור לא נפל אלא ירק נוזל ירוק-צהוב סמיך למרחק מטר ממנו.

ג'וזף צרח וקרא- "איייייייכס!! קיא!!! מטומטם! עכשיו אני אהיה חייב להתקלח!!" ואז נעצר. אני אקרא לך- איכס, קיא!

איכס קיא התבונן בו והטה את ראשו הצידה.

"טוב, אם אתה רוצה אתה יכול להיות חבר שלי", ג'וזף אמר ומשך אותו ביד אל עבר פינת המשחקים הקבועה שלו.

"ג'וזף!! בוא הביתה, ארוחת הצהרים מוכנה!", קראה אימו של ג'וזף כעבור כמה שעות.

ג'וזף ואיכס קיא צחקקו להם בהנאה מעל לבובת השלג האימתנית שכרגע סיימו (ז"א ג'וזף ציחקק, היצור נשמע כאילו הוא מעלה גרה). "ב-ס-דר!" ג'וזף ענה בצעקה.

הוא גרר את איכס קיא לרחבת הכניסה ודפק על הדלת, אימו פתחה לו ונרתעה באחת לאחור- "מה זה היצור הזה?!", היא שאלה מבועתת. "תרגעי, אמא, מצאתי אותו בחצר קבור בשלג, בטח הגיע מהכור"

"מהכור? לא מייצרים שם יצורים כאלה! הוא בטח חיזר!!"

"חיזר? אמא, נו באמת.. אין דבר כזה חיזרים"

"אז מה אתה קורא למה שעומד לידך ובוהה בי? מיני גמל בורדו על שתי רגלים אבל עם עין אחת ממש קטנה??"

"אולי.. קוראים לו איכס קיא", אמר ג'וזף.

"איכסקיא? הוא רוסי?"

"אי-קי, אי-קי" היצור החל לזייף בקול צרוד והצביע על עצמו במחושים.

"הנה, את רואה? הוא אוהב את השם שלו, אי.קי", אמר ג'וזף.

"טוב, בואו לאכול, האוכל מתקרר על השולחן... אתה אוכל, נכון?", היא פנתה אל אי.קי שרק בהה בה בחזרה.

כעבור כמה שניות של שתיקה רעש של גרגור נשמע מכיוון הבטל שלו. ג'וזף לקח שני צעדים אחורה ואמר אל אימו "אולי כדאי שהוא לא יאכל כלום..."

"שטויות, מקסימום הוא רק ישתה", אמרה ושלחה אותם לרחוץ ידים.

באמצע הלילה, כשג'וזף חלם על גבעות לבנות עם עצים ענקים מושלגים ובובות שלג אימתניות מנסות לנער אותם הוא החל לשמוע קול. קול צרוד ומזייף שחזר על עצמו עם כל ניעור של העצים: "אי.קי SMS הום!"...."אי.קי SMS הום!"...

משהו נגע בו והוא בבת אחת התעורר. מעליו גהר אי.קי ועיניו הקטנות יוקדות מבט אל ג'וזף. ג'וזף בעט בו בכוח, "מטומטם! מה אתה רוצה?"

אי.קי התנער, קם, הסתובב אליו והחל לצווח במהירות- "אי.קי SMS הום! אי.קי SMS הום! אי.קי SMS הום!" כעבור כמה דקות האורות נדלקו בבית ודלת החדר נפתחה במהירות, אימו של ג'וזף, הפוכה ועייפה נעמדה בכניסה ומבט כועס בעיניה: "תן לחיזר כבר את הפלאפון המחורבן שלך שישלח את הSMS המחורבן שלו ויתן לנו לישון כמו שצריך לפני שאני בועטת אותו בחזרה לכוכב המחורבן שלו!!!"

אי.קי בבת אחת השתתק ושניהם מצמצו אל עבר הדלת הנטרקת.

ג'וזף ניתק את הפלאפון שלו מהטעינה ונתן אותו לאי.קי, בעזרת המחושים אי קיא הקיש על כמה עשרות ספרות, צפצופים נשמעו, המכשיר התחמם ועשן החל להסתלסל ממנו.

"הוא עומד להתפוצץ!!!", צעק ג'וזף, חטף מאי.קי את המכשיר וזרק אותו מהחלון.

"אל תדאג, יש עליו אחריות"

כעבור כמה ימים אי.קי כבר היה חלק מהמשפחה. הוא גם בקושי הקיא עליהם, רק כשנתנו לו דייסה, הוא שנא לאכול דייסה. אימו של ג'וזף חשבה שזה בטח מזכיר לו איזו חית מחמד מהכוכב שלו או משהו ולכן הוא לא רוצה לאכול.

ערב אחד כשג'וזף ואי.קי שיחקו בעליית הגג עם קצת שלג שנכנס מהחלון דפיקה נשמעה בדלת.

"גברת סטאלניץ? שלום, שמי הסוכן מושון, ואני מהFBI, יש לנו סיב..." "מושון?? הסוכן מושון???", קטעה אותו אימו של ג'וזף, "איך אתה יכול להיות סוכן עם שם כמו מושון??? מושון זה שם של אידיוט בסרט ישראלי!"

"אממ.. סליחה גברת, אבל מושון זה קיצור של מושינילבסקגרי", אמר והראה לה תעודה עם השם המלא.

"אהה, מצטערת.."

"זה בסדר, הרבה לא מאמינים לי", אמר הסוכן והביט ברצפה

"לא, אני מצטערת על השם הארוך.. מאיפה ההורים שלך? שמארוכיסטאן?"

"איך ידעת? בכל אופן, כמו שאמרתי יש לנו סיבות להאמין ש...אממ... ייצור מ..אממ.... הכור הגרעיני, נמצא אצלכם"

"יצור? מה פתאום! אין אצלנו דבר כזה, רק אני והבן שלי פה, ג'וזף", ענתה.

"אה.. את בטוחה? טוב, בכל אופן, אם תתקלו ביצור נמוך עם..אממ עין אחת.. מזכיר קצת גמל, רק על שניים- תתקשרי אל המספר הזה", אמר והגיש לה כרטיס ביקור.

"אין בעיה אדון מושון, להתראות!"

למחרת אימו של ג'וזף ביקשה ממנו ללכת להביא קצת עצים להסיק את האח. "ותיזהרו שניכם, היה פה סוכן FBI שחיפש את אי.קי"

"אין בעיה אמא" אמר מושון, יצא החוצה, לקח את האופנים ודהר אל היער עם אי.קי מוצמד במאסקנטייפ לכידון.

אחרי חצי שעה רעש של נביחות כלבים הרעים את השקט, אורות זרקורים החלו לקפץ בין העצים וג'וזף עשה אחד ועוד אחד.

הם החלו לדהור בשבילי היער כשהמהומה מאחוריהם מתחזקת מרגע לרגע.

ג'וזף הביט קדימה ונחרד, הוא ראה מקפצה ענקית ונוצצת שוכבת לה משועממת כמה עשרות מטרים מולו. אי.קי הסתכל עליו, הסתכל על המקפצה והחל לרעוד.

ג'וזף נתן גז, פדל באופניים כמו משוגע, דהר על סלע ונחת באמצע המקפצה הענקית. המקפצה התעוררה באחת וזרקה אותם לשמים. רגליו מפומפמות האנדרנלין של ג'וזף המשיכו לפדל את האופניים כאילו שזה ישנה משהו וכשהתקרבו השוטרים אל המקפצה כל מה שהם ראו היה ירח גדול ולבן שדמות קטנה שמפדלת בטירוף חוצה אותו לגובה.

פתאום, אורות הבזיקו, ערפל החל לכסות את האופניים ורעש מהבהב החריש את האוזניים. אי.קי החל לצרוח בצרידות "אי.קי SMS הום!, אי.קי SMS הום!" וג'וזף קרא בחיוך, "ההורים שמעו אותך, הא?"

שוטר אחד למטה רק הספיק להגיד- "היי, הוא לא נראה לכם קרוב מידי ל..." כשמנוע מטוס בואינג 747 נצבע מבפנים באדום וירוק-צהוב.