בסך הכל רציתי לקנות לאחי הקטן דג מנקה חמוד לאקווריום שלו כי שישה מתוך השמונה גוּפּים שהוא קנה מתו לו בחודש האחרון והאקווריום שלו נראה כמו אסון אקולוגי ירוק.

אז איך לעזאזל מהמחשבה התמימה, האלטרואיסטית ואוהבת הזו הכל השתבש??

רציתי היום להסתפר, התקשרתי בסביבות שתיים ואמרו לי להגיע עוד שעה בערך.

"יופי", חשבתי, יש לי זמן לקפוץ לתקן את המצלמה (הHP אשר חוגגת בימים אלו שנה אצלי מסרבת בכל תוקף להדלק), ולקנות לאחי את הדג הקטן.

קפצתי לקניון, תוך דקות הייתי בחוץ עם מספר הטלפון של התמיכה, שם נאמר לי ש"אמנם נשארו לך 28 ימי אחריות אך אין בעיה ונחליף לך את המצלמה בחדשה" J והייתי בדרך לחנות דגים.

משום מה נפלתי על מוכרת חדשה ואנרגטית (אבל חמודה J) שניסתה לדחוף לי בלי סוף תכשירים/אוכל/דגים אחרים וזה לא הסתיים, כל פעם שביקשתי רק את הדג מנקה הקטן היא הביאה עוד משהו להציע לי- זה התחיל בסוגי דגים דומים ("המנוקד הרבה יותר יפה ועולה רק 45 ₪"...), עבר לסוגי אוכל ("יש לך שני סוגי טבליות להאכיל את הדג מנקה שלך- על בסיס בשר ועל בסיס צמחי", כששאלתי אותה- "אבל הדג מנקה לא אוכל את האצות וזה מה שמזין אותו?" היא ענתה לי- "כן, אבל מה יקרה אם לא יהיו לך אצות?", "פשוט מאוד, אם לא יהיו לי אצות אני לא אצטרך דג מנקה", עניתי), אח"כ היא ניסתה למכור לי סוגי מברשות שונות לניקוי האצות והרצתה לי עשרים דקות על סוגי פילטרים וכמה שחשוב לנקות אותם.

בסוף קניתי את הדג הקטן ("אתה רוצה את הפשוט של העשרה שקלים או את החדש-המנוקד-הגמיש-והאתלטי שעולה *רק* 85 שקלים?") (...) ("אתה בטוח?"), ויצאתי משם בריצה.

הסיבה שיצאתי בריצה לא הייתה בגלל שברחתי משם (טוב, גם) אלא בעיקר בגלל שאיחרתי בכמעט שעה למספרה. הגעתי מתנשף וגיליתי שהגעתי על הדקה, הספרית עמדה ללכת.

בד"כ כשאתה מגיע למספרה ואומרים לך ש"הספרית חייבת לזוז" או "אם היית מגיע עוד כמה דקות לא היה מי שיספר אותך" אתה לא צריך לדאוג, לא משנה מה- יספרו אותך. אומרים את זה כי הספרית באובר-בוקינג והיא לא מספיקה לעמוד בעומס.

היא סיפרה אותי, אבל מסתבר שהיא באמת מיהרה כי היא סיפרה אותי עקום, מיהרתי הבייתה לשים את הדג באקווריום, תוך כדי שאני שם אותו השקית עם המים נפלה על המיטה של אחי, הרטיבה אותה לגמרי, הייתה שם שלולית שלאט לאט נספגה בכיסוי (להזכירכם, אלו לא מים מינרלים אלא מי אקווריום..), רצתי בכל הבית עם מכנסים וסנדלים רטובים לחפש מגבת או נייר ספיגה לנגב את המים, הגעתי למטבח, חטפתי את גליל הנייר הראשון שמצאתי תוך כדי שהורדתי את הסנדלים הרטובים ורצתי חזרה לחדר של אחי.

ב-ד-ר-ך חזרה החלקתי על המים שנטפו ממני בריצה הלוך והבוהן שלי נכנסה באיזה שפיץ או מדרגה או משהו אחר שלא שמתי לב אליו, המשכתי לרוץ תוך כדי שאני ממציא קללות חדשות והגעתי לחדר של אחי, ניגבתי את המים וניסיתי לספוג אותם לאט לאט כשראיתי שזה לא יעזור, הרמתי את הכיסוי והמצעים כדי להוציא אותם החוצה לשמש כשכל שאריות המים שלא נספגו שטפו את השטיח, לקחתי גם את השטיח ובידיים מלאות הלכתי לכיוון הדלת. "למה לעזאזל נעלתי את הדלת????", אני מנסה להזכר עם באמת נעלתי את הדלת תוך כדי שאני מוריד את הכיסוי הרטוב כדי לפתוח אותה, זרקתי הכל החוצה לשמש וחזרתי חזרה לראות מה קרה לדג שהכנסתי לאקווריום ממקודם-

דג? איפה הדג? אני יכול להשבע שהוא היה שם בתוך כוס הפלסטיק שצפה לה באקווריום... חיפשתי בכל החדר ולא מצאתי שום דג...

"הסדינים!!!", מחשבה מהירה התפרצה לי לראש ורצתי (דידתי, יותר נכון, הכאבים בבוהן התגברו בינתיים) החוצה.

מצאתי את הדג, זכרונו לברכה, על השטיח, וערכתי לו הלוויה ממלכתית בשירותים.

בשירותים גם שמתי לב שהכאבים בבוהן כבר בלתי נסבלים וכשסוף סוף הסתכלתי למטה ראיתי שכל הבוהן שלי מדממת. בדקתי אם הציפורן שלמה ומה בדיוק קרה שם אבל בקושי יכולתי לגעת. גם בכתיבת שורות אלה הכאבים בלתי נסבלים (ושלא תעיזו אפילו להציע לי ללכת לראות רופא!!), אבל לפחות הציפורן שלמה.