מבחן שלב.

בטאקוונדו, כדי לעלות בדירוג יש לרדת שלבים. מה ז"א? שיש תשעה קיוּפּים יורדים שכל קיופ מסמל דרגה. כשאתה מגיע לקיופ אחד ועובר אותו- אתה נבחן על חגורה שחורה.

היום היה לי מבחן על קיופ 7 (רמה אחת לפני חגורה כחולה). בטאקוונדו יש ארבעה חגורות (לא כולל השחורה): לבנה, צהובה, כחולה ואדומה כאשר בין החגורות, כשאתה יורד קיופים

יש פסים.

במילים פשוטות, אתה מתחיל בקיופ תשע עם חגורה לבנה, יורד לקיופ שמונה עם חגורה צהובה ופס כחול (כי החגורה הבאה כחולה) ובקיופ שבע אתה מקבל פס שני (ואז כבר קיופ שש עם חגורה כחולה ופס אדום וכן הלאה).

 אתונה 2004

כידוע (או שלא, כי כבר יובלות לא עדכנתי על זה) אני מתאמן עם אבא שלי כבר כמעט שנתיים בטאקוונדו ברעננה ושנינו לוקחים את זה ברצינות. אולי יותר מידי ברצינות, כי לפני שבועיים תוך כדי הכנות למבחן באיזה קרב אבא שלי כנראה סיבב את הרגל לא נכון וקרע רצועה בברך. הלכתי איתו לרופאים וצילומים וארגנו לו איזה מכשיר מפלצתי שמקבע לו את כל הרגל והוא בקושי יכול להזיז אותה. שישה שבועות הוא צריך להסתובב עם הקונסטרוקציה הזו ובקושי מתפקד. אז, בתזמון מושלם, גם אוגוסט (שכולם בחופש), וגם שאני כבר לא עובד (אגב, נרשמתי סוף סוף לפסיכומטרי) אני הנהג של מר דייזי.

היום, כשהוא מוכן בדיוק כמוני, התייצבנו ב12:30 בדיוק במועדון ואיתנו עוד כ14 אנשים (בעיקר נבחרת הנוער) כשכל אחד מאיתנו מוכן למבחן ברמה שלו.

היו ילדים עם חגורות לבנות שזה המבחן הראשון שלהם, היו כמה מבוגרים שהתחילו לא מזמן ללמוד איתנו ונבחנו לחגורות צהובות, הייתי אני ועוד אחד במבחן שני וכל השאר (בערך שישה) כולם עם חגורות אדומות מתחרים לקיופ שניים ואחד.

המבחן היה מאוד רציני, המאמן שלי נעזר באחד עם חגורה שחורה (מסתבר שהוא מקום שני בארץ וקרעתי אותו בקרב ביום שלישי) והיה מאוד קשה.

לכל החגורות הלבנות האמת לא היה הרבה לעשות והם היו בעיקר קהל, לי ולחגורה הצהובה השני היו דברים קצת מעבר והחגורות האדומות עשו דברים שנראו לקוחים מאיזה סרט יפאני.

רצף מכות הנקרא פּוּם-סה, שמהווה חלק חשוב במבחן

בסופו של דבר, אחרי שעתיים וחצי מתישות וקרב לא פשוט נגד חגורה אדומה (פתחתי לו את הצורה!! J) נגמר המבחן ויצאנו לנוח בחוץ בזמן שבודקים את הניקוד ומכינים תעודות וחגורות.

כולם החליפו חוויות (בעיקר על שבירת הקרשים של החגורות האדומות שבדיוק הסתיים) וכולנו שמחנו שזה נגמר.

נכנסים לאולם,

מסתדרים בשורה,

המאסטר עובר שם שם נותן תעודה וחגורה,

ואז הוא מגיע אליי.

הוא קרא לי ואז הסס, כאילו חושב מה להגיד. לרגע הייתי בטוח שנכשלתי במבחן. מי יודע מה הוא ראה שעשיתי לא נכון ולא מגיע לי עוד פס! התחלתי לקלל את עצמי בראש ואז הוא אמר:

"אורנג', אתה המצטיין של המבחן (מה?!?), הראית יכולות מרשימות (וואללה??), הרבה מעבר לחגורה צהובה, ועברת את המבחן ברמה מעל למצופה, כל הכבוד"

אחח, ההרגשה הייתה כ"כ טובה. הצלחתי להצטיין כשלידי עמדו חברי נבחרת, חלקם בעלי מדליות ממבחנים ארציים, חגורות וקיופים הרבה מעבר לרמה שלי ואני זה שהצטיינתי.

תשמעו, כשקשה באימונים קל לשרוד בקרב J

שבת שלום!