הבית של פטל עמד בקצה הגבעה.

היה זה בית מוזר למראה, היו לו וילונות צהובים, חלונות ירוקים ותריסים אדומים. גם הייתה לו גדר חומה ונמוכה, אנטנה גבוהה וכתומה ושלט סגול על הדלת עם אותיות לבנות ויפות שאמר: "פטל".

החיות בחורשה למרגלות הגבעה שאלו: "מי זה הפטל הזה?", אבל אף אחד לא ידע.

"אולי זו סוסה שאוהבת לצייר?"

"ואולי זה שועל שמרבה לאחר?"

"אולי... אולי זו צפרדע שאוהבת לקטר?"

"ואולי זה בכלל אוכל נמלים שלצבעים הוא עיוור?..."

וככה המשיכו החיות ביער לנחש מי מתגורר בבית המסתורי בקצה הגבעה במשך חודשים רבים.

אחר צהרים אחד, נסעה לה הג'ירפה בג'יפ החבוט שלה בשביל חוצה החורשה תוך כדי שהיא מזמזמת את הרינגטון הנוראי שנתקע לה בראש במשך השעות האחרונות. מאז שיצא "תנו לו צ'אנס" בגרסת חיות היער נראה שהיא שומעת אותו מכל שיח ואבן בדרך.

פתאום היא נשאה מבט קדימה וראתה ענן אבק מתגלגל לעברה, היה זה הפיל בפורש החדשה שלו. הוא עצר בחריקה לידה והוריד את משקפי השמש.

"מה המצב, מותק?", אמר הפיל.

"כרגיל", ענתה הג'ירפה.

"שמעת את הגרסה החדשה של תנו לו צ'אנס?"

"אני עדיין שומעת אותו", אמרה הג'ירפה וגלגלה עיניים בייאוש, "הוא מהדהד לי בראש כבר מהבוקר".

"אה.. בעסה. תגידי, רוצה לבוא איתי?"

"לאן?"

"אני הולך לברר מי זה הפטל הזה אחת ולתמיד!", השיב הפיל.

"בכיף", אמרה הג'ירפה וקפצה לפורש של הפיל.

"הלו! תיזהרי על הריפודים!", אמר הפיל, "ודיר בלאק אם את משנה לי תחנות ברדיו!, להתאים את הפורש הזו לפילים עלה לי הון!"

"טוב, תרגע", אמרה הג'ירפה ושינתה את התחנה ברדיו.

נסעו ונסעו עד שהגיעו לבית הצבעוני שעל הגבעה. קפצו שניהם מעל לגדר החומה וצלצלו בפעמון.

עברו כמה דקות ואף אחד לא ענה.

הם צלצלו שוב.

"מי זה?", נשמע קול חלש ומרוחק.

"משטרה", קראו שניהם ביחד.

"מי??", הבהב הקול.

"סתם, זה רק אנחנו, הפיל והג'ירפה", אמרה הג'ירפה.

"אהה", נאנח והשתעל הקול, "מה אתם רוצים?"

"לדעת מי אתה!", אמר הפיל.

אבל לא הייתה תשובה.

"איזו חיה אתה??", צעקה הג'ירפה כעבור כמה דקות.

"תעזבו אותי לנפשי!", צעק הקול החלש בחזרה.

הפיל והג'ירפה הסתכלו אחד על השניה.

"מה נשעה?", שאלה הג'ירפה.

"לא יודע", ענה הפיל, "יש לי כאב ראש".

שניהם חזרו לאוטו ופתאום הג'ירפה קראה- "יש לי רעיון! בוא נשכיר מטוס ריסוס, נמלא אותו בגוגואים, נטוס מעל לבית שלו ונשליך אותם על האנטנה, הוא בטח יחשוב שציפורים מחרבנות עליה והוא יהיה חייב לצאת החוצה ולשטוף אותה, ואז נדע מי הוא!!"

"מה?!", בהה בה הפיל, "למה שפשוט לא נתחבא לו מאחורי שני שיחים ונחכה שייצא החוצה לבד?"

"כן, אני מניחה שאפשר לעשות גם את זה"

הם כיסו את הפורש של הפיל בענפים ועלים והסתתרו מאחורי שני שיחים גדולים וחיכו שפטל ייצא החוצה.

פתאום –

נפתחה הדלת –

ורגל קטנה, מקומטת ואפורה – הציצה.

"אני רואה אותו!", התרגש הפיל ולחץ בטעות על השלט של הפורש.

"אידיוט!", צעקה עליו הג'ירפה אחרי שהאזעקה הבריחה את פטל חזרה לבית.

כו%@#$מו, קילל הפיל והבטיח שזה לא יקרה שוב.

עמדו בשקט בשקט וחיכו.

פתאום –

נפתחה הדלת –

ואוזניים חיוורות, מצומקות וקרחות הציצו מעל לדלת.

"אני לא דוב קואלה, ולא עכבר שדות...", זמזם הפלאפון של הג'ירפה.

"למה הוא לא על רטט?!?" צעק עליה הפיל אחרי שפטל נבהל ונכנס פנימה.

"מצטערת...", ענתה הג'ירפה וכיבתה את המכשיר.

הם המשיכו לחכות בסבלנות.

פתאום –

נפתחה הדלת –

ורגל קטנה הופיעה, ואחריה עוד אחת, ואוזניים מצומקות שוב הציצו מעל לדלת, ובבת אחת פטל הופיע.

"מה זה?", לחשה הג'ירפה.

"לא יודע.. זה נראה כמו מרמיטה זקנה", אמר הפיל.

"אולי זה חתול מצרי?", שאלה הג'ירפה.

"יש מצב!", אמר הפיל, "אבל למה הוא קירח? ולמה יש לו אוזניים ארוכות? לחתולים אין אוזניים כאלה ארוכות! גם לא למוטציות מצריות!!"

פטל התהלך בכבדות עם זוג קביים מעץ ועשה דרכו אל האוטו בחניה.

הם החליטו לעקוב אחריו.

אחרי דרך ארוכה הם עברו את החורשה והגיעו עד לבניין מטופח ונקי.

"זה נראה כמו בית קולנוע משוכלל!", התפעלה הג'ירפה

"לי זה מזכיר גן חיות!", אמר הפיל ועיקם את שפתיו

"הכל מזכיר לך גן חיות!", אמרה הג'ירפה, "מתי כבר תתגבר על זה?"

"תראי, הוא נכנס פנימה", אמר הפיל והם נכנסו אחריו אל הבניין הגדול.

בפנים, הם ראו את פטל, קירח, זקן ומקומט, נשכב על מיטה לבנה ורופאים מחברים לו מחטים וצינורות.

"אימל'ה!!", נחרד הפיל שהטראומה שעבר בגן החיות הייתה עוד טרייה במוחו, "הם שואבים לפטל את כל המיץ!"

"בוא נציל אותו!", אמרה הג'ירפה.

הם התקרבו אל מיטתו וניסו להעיר אותו.

פטל לא הגיב.

"פטל, תתעורר, באנו להציל אותך!"

פטל בקושי פקח את העיניים ולבסוף הצליח למקד מבטו על שתי החיות הענקיות לידו.

"לא קוראים לי פטל", אמר פטל.

"מה?!", אמרו ביחד הפיל והג'ירפה, "אז מי אתה??"

"קוראים לי בני, ואני ארנב", הוא השיב חלושות.

"ארנב!", אמר הפיל וטפח לעצמו על המצח, "איך לא חשבתי על זה?!"

"אז למה כתוב לך "פטל" על השלט הסגול שעל הדלת?

"זה לא השם שלי", הוא צחק, "אני עובד בחברת פטל, וזו האנטנה הסלולארית שלה שמכסה את היער".

"אההה", חייכה הג'ירפה, "באמת תהיתי איך הקליטה ביער כ"כ נהדרת!"

עברו כמה ימים והג'ירפה והפיל החליטו לראות מה שלום בני הארנב. הם הגיעו אל הבית המוזר למראה, הבית שהיו לו היו לו וילונות צהובים, חלונות ירוקים, תריסים אדומים, אנטנה גבוהה וכתומה ושלט סגול על הדלת עם אותיות לבנות ויפות של חברת "פטל".

הם דילגו מעל לגדר החומה וניגשו לצלצל בפעמון.

"מי זה?", נשמע קול חלש וחולה.

"אנחנו", קראו הפיל והג'ירפה, "הג'ירפה והפיל"

"חה חה", חרחר בני הארנב וניגש לפתוח את הדלת.