אני כ"כ מקנא בכל האנשים שאני מכיר שסיימו אתמול עם הקללה הזו. כ"כ הייתי רוצה להיות בנעליים שלהם, אחרי מאות שעות של כאבי ראש ותרגילים אין סופיים ועכשיו עומדים מבולבלים נוכח המציאות המשעממת והזמן החופשי העצום שהתפנה להם.

אבל לא,

אתמול רק התחלתי עם זה.

ידעתי לאן אני נכנס ובמה זה כרוך, אבל בסוף השיעור הראשון (חמש שעות) יצאתי מפוחד, מבוהל, מבועת, יירא, חרד, מאויים (+ חיל, פיק, פלצות, זלעפה, חלחלה, חת, מורא וכו' שאין לי מושג אם אפשר בכלל להטות אותם), אבל בעיקר עם כאב ראש חד ורצון לשחוט עז.

הקורס עצמו (קידום, רעננה) ממש ממול הבית של דודים שלי, ומתקיים בבית הספר שבת דודה שלי סיימה שנה שעברה. אני מכיר אותו, ואפילו שיחקתי בו כדורגל כמה פעמים אבל מעולם לא נכנסתי אליו. ולחפש כיתה אחת מוארת בין עשרות אחרות חשוכות היה אתגר לא פשוט.

בסופו של דבר (אוי מרפי) הכיתה הייתה בבניין אחר (!) חמישה מטרים בקו אוירי מהשער.

בכניסה לכיתה נאלמתי דום. מולי עמדה המדריכה, וכמה עשרות עיניים שהשתייכו לבנות מאחוריהן הביטו בי. כיתה שלמה מלאה בבנות!

הייתי בטוח שקידום עשו כיתה של בנות וכיתה של בנים ושאלתי אותה אם הגעתי למקום הנכון. מסתבר שזו הכיתה היחידה.

במבט יותר לעומק גיליתי ששניים מכל ים הבנות מסביב היו בנים בגילאי תיכון עם שיער ארוך, ולאחר אחרון המאחרים הסתבר (תודה לאל) שיש עוד שני בנים אחרים.

ואם אתם תוהים ממה אני עושה עניין (מלבד העובדה שדמוגרפיה כזו קיימת רק בקורס בלט) - מעולם לא למדתי עם בנות באותה כיתה. היסודי לא ממש נחשב, ובחטיבה ובתיכון הייתי בישיבות נטולות בנות (וכנ"ל בקורסים בצבא)- ואולי רק אם אני מחשיב את היומיים ריענון נהיגה שהיו אי שם לפני שנתיים אז אולי הטענה הראשית לא מדוייקת.

הבנות, את מי שזה מעניין, רובן בנות 20 ומטה, דתיות (כאילו כיתה שלמה של אולפנה הלכה ללמוד פסיכומטרי ביחד, וכמובן שהן מכירות אחת את השניה- מכורך חוק דתיים שלובים) – ובתנאים אחרים הקורס הזה יכל להיות כמו מצע אגר לחיידקים. אבל כרגע זה רק מסיח עצום של תשומת הלב מהחומר הקשה (ואלוהים כמה שהוא קשה).

ואם כבר על החומר- התחלתי בימים האחרונים להסיר חלודה במתמטיקה וגיליתי שהכל בפנים מצופה פליז. התחלתי ללמוד 12 שנות לימוד ב72 דפים מחדש (והצלחתי!).

חילוק ארוך? חזקות בחמישית? שורשים בשלישית? אחוזים? בחלק מהחומר הזה לא נגעתי מאז הפעם האחרונה שלמדתי אותו ואז מצאתי שהמחשבון מסוגל לחסוך לי את כאב הראש, ולחלק השני זו הפעם הראשונה שאני מתוודה אליו (יימך שימך! למה לא המשכת להסתתר מפניי גם היום?!?!!)

אז לא קל לי, ובגלל שאני כ"כ גרוע במתמטיקה, אני צריך לעבוד על זה הכי קשה, וזה מתסכל כמו שלג דאשתקד (משפט לא מובן של המורה למתמטיקה מהתיכון), והייתי על סף ייאוש טוטאלי עד שדיברתי עם כמה חברים שעודדו את מצב רוחי.

ואמא לא הפסיקה לצחוק עליי.. היא אמרה שתמיד כשאני מתחיל דבר חדש אני מדלג בדכדוך בין תהומות ובוכה על כמה שקשה לי ובסופו של דבר יוצא מצטיין.