אל תאמר רכילות! ישנם הרבה תחליפים פוליטיקלי קורטים אחרים! למשל לעז או אמתלה.

אז בשביל מה לומר "רכילות"? במקומה אמור- דברי גנאי, תואנה, עלילה או מה בערך אמר מי למי.

"לא תלך רכיל בעמך", נאמר, אבל אמרו משהו על שיטנה? רינון? האשמת שוא?

אפילו לשון הרע, לזות שפתיים והוצאת דיבה נשמעים טוב יותר.

אז באמת.. בשביל מה לקרוא לילד בשמו?

קראתי פעם ספר של ערן כץ (ישראלי מחזיק שיא גינס לזכירת קלפים או משהו), שבו הוא נותן טיפים מקצועיים איך לזכור דברים טוב יותר. בין היתר, בפרק שעוסק בשינון שפות ומילים הוא נותן את הטיפ הבא: כשאתה רואה מילה חדשה שאתה לא מכיר, כדי לזכור אותה ואת הפירוש שלה לפעם הבאה שתיתקל בה (או סתם כדי להעשיר את אוצר המילים), אתה צריך למצוא לה אסוציאציה מעניינת בראש, לדמיין אותם ולקשור את שניהם בתמונה מצחיקה ומשוגעת כך שבפעם הבאה שתתיתקל במילה הזו- ישר תקפוץ לך התמונה לראש.

בשינון המילים לפסיכו, המדריכה נתנה את אותו הטיפ בדיוק. נזכרתי בספר והחלטתי ליישם אותו.

כך יצא שהצלחתי לזכור כמה מהמילים הביזאריות ביותר בשפה העברית – לאלתַר! J

רוצים דוגמאות? אין בעיה:

אישְקוּקה: אחת מהאהובות עליי, דמיינתי איש, שהוא בעצם בקבוק קולה. הפירוש של המילה המוזרה הזו היא שחמט. אז קישרתי בראש בקבוק ענק של קולה בצורת איש, שמהווה חייל על לוח שחמט.

(לפעמים זה משתלט עליך, בשבת הייתי אצל חבר ובארוחת שבת הייתה לו מפת שולחן משובצת שבקבוק קולה עמד עליה. המילה "אישקוקה" ריצדה לי בראש כל הארוחה)

חגו (כמו שקוראים חגב רק עם ו'): חגו זה נקיק או סדק. זכרתי את זה כשדמיינתי את הח' כפתח של מערה וה-גו בעצם נמצא על ה"גב" שלה, סודק אותו וגורם לנקיק.

מך: מך זה בעצם עני (וגם דלפון, רש, אביון, נדכא וכו') לזכור את זה זה דיי פשוט. אין לו יכולת לקנות קיסמי אוזניים אז המוך מתקשר ללכלוך שאסוציאטיבית קופץ למשמע המילים האלה.

רִיבָה: ריבה (ולא ריבּה כמו קונפיטורה) זו עלמה, נערה. רוצים דרך שהמילה הזו לא תצא לכם מהראש וברגע אחד תזכרו אותה לתמיד? פשוט תקשרו אותה ל"גיל ריבה"

יש עוד עשרות מילים כאלה, אבל מספיק שיעור עברית להפעם. טוב, אולי רק עוד אחד- ידעתם שרתֵת ורטֵט בעברית זה אותו דבר?