באחד הלילות החודש רציתי להקליט משהו דרך המחשב ושכחתי את התוכנה עובדת. היא רצה כל הלילה ורק כשהתעוררתי בבוקר שמתי לב ששכחתי לכבות אותה. בכל אופן, לא יכולתי לכבות אותה כי היא עשתה איזה קידוד מוזר לקובץ הענק שיצא ותקעה את המחשב, אז פשוט הנחתי לה לעשות את שלה והתחלתי לדגור על הפסיכומטרי בשקט.

ככה עברו כמה שעות, התרגילים באלגברה לא נגמרים, אני עמוק בתוך החומר ופתאום אני שומע לחישה ליד האוזן- "א ו ר ן"

קפצתי מהכיסא בבהלה והסתכלתי סביבי, לא היה אף אחד בבית וזה היה בפירוש קול של בחורה.

"יכול להיות שדמיינתי?", חשבתי, "אולי הגיע הזמן לעשות הפסקה מהפסיכו..."

חזרתי לתרגילים רק כדי לסיים את הפרק ופתאום אותה לחישה הקפיצה אותי. הלב התחיל לפעום מהר ובראש התחילו לרוץ סרטים. "אין מצב שדמיינתי את זה!"

חיכיתי כמה דקות בלי לזוז ופתאום זה בא שוב. צמרמורת חלפה לי בגב, "מאיפה זה מגיע?", תהיתי. קמתי ועשיתי סיבוב בבית ובחוץ לוודא שאין בסביבה אף אחד, בדקתי את הפלאפון והטלפון לראות אולי שכחתי מישהי על הקו וכשחזרתי לחדר, ברגע שהתיישבתי שמעתי את הלחישה שוב- והפעם קצת יותר חזקה ומהירה- "א ו ר ן!"

פאקינג שיט! מישהו מנסה לעבוד עליי? מה זה הדבר הזה... ומאיפה הוא מגיע??

פתאום נזכרתי שהמחשב מקודד את ההקלטה של הלילה. בדקתי אותו וראיתי שהוא סיים ועכשיו הוא סתם מריץ את הקובץ.

עכשיו לפחות הבנתי מאיפה הלחישה מגיעה, אבל השאלה העיקרית פה היא מי לוחשת ומה היא עשתה לי בחדר במהלך הלילה?

אימצתי את הזיכרון וכל מה שנזכרתי היה שכשהלכתי לישון אבא ראה סרט עם אחי בחדר טלויזיה ואמא ואחי הקטן כבר ישנו מזמן. אז מי הייתה לי בחדר?!?

הגברתי את הווליום וחיכתי. כל כמה דקות חזרה הלחישה וכבר התחלתי להתרגל אליה כשפתאום, אחרי אחת הלחישות שמעתי את עצמי עונה מתוך שינה- "מה".

בבת אחת נפערו לי העיניים.

כמה שניות עברו והלחישה חזרה- "א ו ר ן"

ושוב, עניתי- "מה"

צמרמורת שוב הרעידה אותי, זה כבר לא משחק... ניסיתי להזכר בחלומות שהיו לי בלילה או בכל דבר אחר שהיה יכול להיות קשור ולא זכרתי כלום –

והלחישה חזרה, רק שהפעם היא מלמלה משהו שלא הצלחתי להבין. משהו ארוך ולא ברור. לא רציתי להחזיר את הקטע אחורה מחשש שהתוכנה תיתקע וייקח לי שעות להגיע שוב לאותו קטע אז פשוט המשכתי להקשיב.

במשך דקה או שניים היה שקט ואז שמעתי את עצמי גם ממלמל. הגברתי עוד את הווליום (הוא כבר היה ממש ממש גבוה והתחלתי לשמוע "רעש לבן" ומונוטוני ברקע כשהמלמולים הלא ברורים הפסיקו). לא הצלחתי להבין מילה ממה שאמרתי אבל בפירוש זיהיתי שזה היה אני. כאילו מתוך שינה אני מדבר עם מישהי, אבל לא הייתה אף אחת בחדר!!

מחשבות על בתי משוגעים רצו לי בראש ופתאום צלצל הפלאפון. קפצתי בבהלה מהכיסא ולשניה נלחמתי באינסטינקט לזרוק אותו על השטיח כעונש. "מספר חסום", או יופי K

"הלו"

"הלו" (קול של מישהי ענה לי חזרה)

"כן.."

"אורן?"

"כן.. מי זו?"

(מסתבר שזו חברה ישנה שלא דיברתי איתה כמה שנים טובות)

אחרי שהתעדכנו כל אחד מה קורה עם השניה, מה העניינים ומה חדש שאלתי אותה מה קרה שפתאום שומעים ממנה והיא ענתה לי תשובה שאיבנה אותי לגמרי.

"אתמול בלילה חזרתי מאוחר מהעבודה וכשבדקתי מייל נדדתי לתיקיות ישנות ומצאתי מיילים ישנים שלך. פתאום באחד המיילים, המחשב נתקע, ואיתו התמונה שלך, פרושה על כל המסך".

"ואז?.." הצלחתי בסופו של דבר לפלוט

"לא יודעת, זה היה מוזר, חשבתי שזה יסתדר לבד אז הלכתי לאכול משהו בינתיים. וכשחזרתי- המחשב היה עדיין תקוע על התמונה אבל הוא איכשהו עיוות אותה וקפץ ככה שנראה כאילו אתה מדבר"

הפלאפון כמעט נפל לי מהיד.

"את חושבת שזה מוזר? את לא תאמיני מה קרה לי אתמול בלילה!"

אבל היא לא ענתה. קראתי "הלו" כמה פעמים ולא הייתה תגובה. אפילו לא רעש סטטי. הסתכלתי על הפלאפון ומתברר שהשיחה נותקה. חיכיתי כמה דקות אבל היא לא צלצלה שוב. הסתכלתי על המחשב והקובץ היה ממש לפני סיום.

"מוזר", חשבתי, "מעניין אם יצטלבו דרכינו בעתיד".