עד השנה, בכלל לא ידעתי ש"ליל כל הקדושים" מתקיים ב31 לאוקטובר. בעצם, פרט למידע מינימלי בנושא לא ידעתי עליו כלום עד שאבא נכנס לחדר שלי לפני יומיים וביקש למצוא עליו חומר.

"אין בעיה", השבתי ופתחתי את גוגל, תמה על הבקשה.

לאבא יש הרבה בקשות מוזרות, אבל לכולן יש סיבות מוצדקות.

למשל- פעם אחת הוא ביקש ממני לבדוק שם של איזה ג'יפ שמישהי שהוא מכיר ביקשה ממנו לברר. חיפשתי וחיפשתי ומסתבר שיש נשים עם טעם לא רע במכוניות. מדובר היה בג'יפ מפואר של לינקולן (Navigator, למתעניינים) שמיובא לארץ רק באופן פרטי. הוא עובר את החצי מליון בלי הגלגלים אפילו.

שאלתי אותו מה לו, לה ולג'יפ והוא ענה שהבת שלה ראתה אחד כזה ליד הים ורוצה כזה. ומכיוון שלהורים לא חסר כסף האמא החליטה לקפוץ על ההזדמנות ולהחליף את הגיפ שלהם ב"משהו יותר חדש". אז כמה שבועות אחרי שביררתי עליו, הם קנו אחד כזה.

אבל זו לא הייתה הפעם הראשונה שלמדתי לא לזלזל או להמעיט בבקשות המוזרות של אבא שלי.

הפעם, כשביקש מידע על Halloween קודם כל עשיתי, ואח"כ שאלתי שאלות.

הוא אמר שזו בשביל מסיבה שנערכת אי שם באחד הרחובות היקרים של הרצליה פיתוח ומכיוון שהוא מכיר את המשפחה הם ביקשו שיעזור לארגן.

כשמצאתי לו מישהו שמתעסק בארגון ארועים שכאלה (ומסתבר שאבא שלו היה שכן שלנו איזה 15 שנה, עולם קטן), הוא ביקש שאני אמצא לו "שירים ברוח החג" בשביל האוירה במסיבה.

"מה אני, די ג'יי?", איזה שירים יש כבר לHalloween?!? והרצתי חיפוש באי-מיול.

הופתעתי.

מסתבר שיש לא רק שירי רקע של ארבע עשרה דקות שלמות של יללות תנים, צרחות מפלצות, צחוק מכשפות ומשהו שדומה לעלים עפים ברוח (ממש מגניב, אגב, ונורא מתאים לאווירת החורף מסביב) אלא אפילו שירי עם על דרקולה וקאברים של אינפקטד משרום ל"שירי חג קלאסים" שרצים בכל מיני שפות בעולם.

לא רק "ממתק או תעלול", יש גם הווי

אם כבר בגוים עשירים להכעיס, נזכרתי תוך כדי כתיבה בסיפור ששמעתי היום.

יש בכפר שמריהו בית ספר אמריקאי שכל הילדים של השגרירים לומדים בו. אם מישהו תהה אי פעם בפירוש המילים "כור היתוך" אני ממליץ בחום לקפוץ לשם לביקור. כל סוגי הילדים מכל הדתות, המינים, הצבעים והקשת העולמית קיימים שם. וזה מחזה מבדר למדיי.

פעם אפילו חילטרתי בתור מציל במסיבת בריכה שלהם.

אז שמעתי שהבית ספר ערך לא מזמן ערב הוקרה לתורמים שלו. במהלך הערב, שהיה מוצלח ביותר (שמעתי שדיויד ברוזה הופיע) אחת האורחות התלהבה כ"כ שהחליטה לתרום ספרייה שלמה על שמה למען הבית ספר – בסך כולל של – מליון דולר!

ואם אתם מרימים גבה, הו, הסיפור עוד רחוק מהפואנטה.

בקיצור- היום, נסעה לה התורמת החביבה חזרה מהמסאג'יסטית הקבועה שלה ובאחד הרמזורים ראתה מחזה שנגע לליבה.

עמדה לה אישה, בגשם הפתאומי, ונאבקה במטריה שנראה היה שנכנעה כליל לרוח האימתנית.

נכמרו רחמיה של התורמת, שירבבה את ראשה מהחלון ושאלה אם אפשר לעזור. האישה האומללה היססה אך הבינה דיי מהר שהגגון החשמלי של הג'יפ עדיף על מטרייה מחורבנת שמקבלים במקום עודף מאיקאה.

"לאיפה את צריכה?", שאלה התורמת

"אני גרה לא רחוב, ברחוב ככה וכככה"

"ברצינות?", אז אנחנו שכנות, "אני גרה באותו הרחוב"

"אני אשת השגריר שגר באותו רחוב", אמרה האישה

"נעים מאוד!", אמרה התורמת, "אז בוודאי היית בכנס הוקרה לתורמים"

"הו, כן. שמעתי שמישהי תרמה מליון דולר!"

התורמת חייכה ואמרה- "זו הייתי אני"

עולם קטן... J