תודה.
תודה על כל מה שיצרת,
תודה על מה שלי נתת,
על פקיחת עיניים,
חרוז או שניים,
ועל מה שהורשת לעולם.
שנה עברה ולא למדנו שום דבר!!
למה אין הנצחה מוגזמת לאנשים שבאמת מגיע להם? לאנשים שמותירים אחריהם נעליים ענקיות שאף אחד בסביבה לא יכול למלא? אנשים שעל החותם שהם השאירו אין עוררין?
התשובה שהכי נראית לי הגיונית היא שאין כל פחד שענקים כאלו ייעלמו מהתודעה בקלות. גדולתם תמשיך להדהד גם הרבה אחרי שהאנשים שהכירו אותם אישית ייעלמו.
גיבורים אמיתיים! האנשים שגורמים לי להרגיש גאה שאני והם שייכים לאותה מדינה.
לאותו עם.
לאותה יצירה.
מזמן הבנתי שהסיבה שלוקחים את ההטובים ביותר בטרם עת זה המחסור החמור בכאלה בשמים (אל מול הרוע שרק הולך וגדל).
אז עוזי, אם אתה כבר שם,
תמסור ד"ש לכל אותם גיבורים שוודאי נמצאים שם בסביבה,
ותאמר להם,
תודה.