כשישבתי יום אחד בשולחן במטבח בהפסקה זמנית מהתרגילים של הפסיכו למטרת ארוחת צהרים, והעוזרת בדיוק נכנסה, היא פתחה בשיחה מוזרה:

"תגיד, אורנג'" (במבטא רוסי כבד) "איך אתה כל יום ככה בֵּבָּית?"

הרמתי אליה מבט מתפלא מהשניצל ואמרתי: "אני לומד עכשיו - פסיכומטרי"

היא: "אבל.. לבד?... מה, אין חברה? אתה בחור יפה..!"

כמעט נחנקתי מהשניצל: "לא, אין.. אבל תודה..." (תוך כדי חיפוש נואש אחר המשמעות הלא משתמעת שאני מקווה פספסתי).

לא יודע כמה מכם קיבלו מחמאה כזו מהעוזרת בית שלהם (בעצם, בערך כמו שאני לא יודע כמה גרושים לעתיד שהחיים שלהם בירידה דראסטית מאז ששמעו את הרמיזה הזו קוראים את הבלוג שלי), אבל זו לא רמיזה שהייתי רוצה לקבל מהעוזרת שלנו.

אז התעלמתי. הנחתי את זה בצד בתקווה שהכוונה שלה באמת הייתה תמימה.

בערך שבוע-שבועיים אח"כ, לפני שיצאתי מהבית עצרתי במטבח לשטוף ידיים, היא תפסה אותי ואמרה- "איזה בושם זה יש לך?"

"בושם?" שאלתי ושכחתי לדקה שבכלל שמתי.

"כן, ריח טוב, זה", אמרה וחייכה

"תודה", עניתי ועדיין התעקשתי בראש שזו עוד מחמאה תמימה. מה, לבושם שלי באמת יש ריח טוב, עובדה שקניתי אותו!

היום, כשהיא הגיעה לנקות את החדר שלי, יצאתי לפי הנוהל החוצה כדי לאפשר לה, וחזרתי כעבוד כמה דקות כי שכחתי שם משהו.

אז, היא פנתה אליי ואמרה: "אני בקושי זה מדברת עם מישהו, אני עוד מעט שוכחת לדבר, כן?"

"מה?", שאלתי (איך היא מצליחה תמיד לשאול שאלות כאלה לא קשורות לכלום באמצע החיים, ולצפות לתשובה הגיונית??), "את מתכוונת לרוסית?"

"כן.. אממ, לא, רק אתמול דיברתי עם בת שלי וזהו, לא מדברת כמעט", היא אמרה.

"או-קיי", זרקתי לאויר ועמדתי שם כמה שניות ארוכות בנסיון להבין מה אני אמור לענות.

לא הצלחתי להבין.

אבל אחרי שהשוויתי אותה בראש ליונה העגלון מהסיפור של צ'כוב ודמיינתי אותה על סוס בשלג של רוסיה התאמצתי לא לצחוק ופשוט הנהנתי בהבנה ויצאתי מהחדר.

א-בל, הסיפור לאותו היום לא נגמר בזה.

הייתי צריך לשירותים, ומכיוון שהיא עדיין ניקתה את השירותים ה"נוחים", הלכתי לשירותים בחדר של ההורים. אבל בשירותים שלהם אי אפשר לנעול את הדלת, ומכיוון שהייתה לי הרגשה שהעוזרת "תנסה למצוא אוזן קשבת", אילתרתי משהו שתופס את הידית מבפנים ככה שאי אפשר לפתוח אותה מבחוץ.

עוברות כמה דקות ודפיקות נשמעו בדלת. לא הספקתי לצעוק "אני כאן" והדלת ניסתה להפתח.

התחלתי לקחת את העניין ולחשוב עליו ברצינות.

האם זהו פשוט צירוף מקרים תמים או שהתמימות ממנו והלאה?

תהיה של יום ראשון:

לא נראה לכם מוזר שבקבוקי מי עדן מלאים עד הפקק במים, בעוד ששקיות תפוצ'יפס מלאות כמעט לגמרי באויר?

ואם לא הבנתם או שזה נראה לכם מוזר, תהרהרו בזה דקה עד שהמילים "איזון בגלובליזציה" כבר לא יבלבל אתכם.