קארמה, כפי שהבנתי מסדרה חדשה שטרם הגיעה לארץ ("My name is Earl") שחבר שחזר לא מזמן מחו"ל הביא לי, היא הדוגמא ההפוכה למושג היהודי- "צדיק ורע לו רשע וטוב לו". ובפירוש הפשוט- אם תהיה אדם רע, דברים רעים יקרו לך, וההפך.
החלטתי שבזה אני מאמין. אם תהיה אדם טוב, יקרו לך דברים טובים, ואם כל אדם ישאף להשתפרות עצמית, העולם יהיה מקום טוב יותר. עד כאן פילוסופיה בשקל.
יש לי חבר עוד מהימים הראשונים בצבא ששמרתי איתו על קשר. מיד לאחר השחרור הוא החל לחסוך כסף לטיול הגדול בדרום אמריקה וניצל את היותו חובש לעבודה זמנית בליווי טיולים. אחרי חודשיים החלטתי גם אני ללכת בעקבותיו (ובעקבות הצעת העבודה שנפלה באותו הזמן לחיקי) והתחלתי ללוות טיולים.
יום אחד, תוך כדי שיחה והחלפת חוויות, הוא מספר לי על ג'וק שנכנס לו לראש – על עבודה בקטיף.
"חקלאות", הוא התחיל את הנאום, "עבודת אדמה, אחת העבודות הבסיסיות והעתיקות בעולם, היא ההגשמה הציונית האידיאלית שיהודי-ישראלי יכול להוות בה חלק". ואני השלמתי אותו- הרי באמת אין כמו יום חם, עבודת כפיים, ריחות מרוכזים של הדרים וטבע, ומתנדבות יהודיות כשרות מחו"ל מזיעות מסביבך כדי להעריך את השורשים שלך ולפתח אידיאלים.
כצפוי, נדלקתי על הרעיון. כמובן שגם השילוב בין האתגר פיזי לאידיאל הציוני תפס פה חלק וביחד הסכמנו שיבוא יום ונפרוש לאיזה פרדס מרוחק, נתנתק שבוע מהעולם ונקטוף תפוזים לשוכרה.
והחלום המתין. המתין עד לאותו בוקר העשירי באוגוסט, בערך שבוע לאחר שהייתי פנוי מכל עבודה וחיפשתי תעסוקה, במוסף מעריב ("המגזין") התפרסמה כתבת שער על עמותה בשם משולחן לשולחן שכל מטרתה היא הצלת אוכל לנזקקים בישראל ובין היתר מקיימת ימי קטיף מסודרים בכל מיני מקומות בארץ.
החלטנו לנסות! הרי ההתנדבות והתרומה לעניים אידיאל גדול יותר מלעבוד תמורת כסף!
עד כאן, נכתב הפוסט בשלהי אוגוסט. מאז עברו כמה חודשים ולא יצא לנו להגשים שום אידיאל. אני התחלתי את הפסיכומטרי ומפנטז על ניו זילנד והוא כבר מעל לחודש בדרום אמריקה.
שלשום אחרי הטאקוונדו נזכרתי באתר שלהם וקפצתי לראות מתי הקטיף הבא. כל כמה שבועות אני נכנס לראות ותמיד זה מתנגש לי עם תוכניות שכבר עשיתי. באחת בלילה גיליתי שהקטיף הבא שלהם מחר (ז"א, אתמול) במושב קדימה צפונה לרעננה בשעות הבוקר.
לא מתנגש לי עם שום תוכניות (מלבד לימוד לפסיכומטרי, שבין כה וכה מתחילות בסביבות 11) – אז החלטתי ללכת.
התעוררתי בשמונה בבוקר, אמא שלי נבהלה כשהיא ראתה אותי ער בשעה כזו ושאלה אותי אם הכל בסדר. עניתי שאני הולך לקטיף והיא חשבה שאני הולך מתוך שינה ומדבר שטויות.
שדה עצום במושב קדימה
הגעתי לשם מהר מאוד יחסית לשעת בוקר כזו וגיליתי לנגד עיני שדה פלפלים עצום מחכה שיגאלו אותו מהנטל הטרי.
מַרְק, אחד המארגים, קיבל אותי בחיוך והסביר לי על השטח. מסתבר שאת השדה הענק הזה עוד כמה ימים עומדים להרוס כדי להכין את האדמה לעונה הבאה. החקלאי מכר את המכסה שלו וקיבל את הכסף ועכשיו כל השדה, על שאריותיו עומד לההרס. מה יותר אידאלי מלתת אותם לנזקקים בחינם?
אז הפשלתי שרוולים (אני רציני, ברוב טיפשותי באתי עם חולצה ארוכה), לקחתי כמה שקיות, ויאללה לעבודה.
בהמשך הגיעו עובדים מחברת אינטל, שהיו מאוד רציניים, לבשו כולם חולצות כחולות עם הלוגו של אינטל ורוקנו בשיטתיות בינארית דונם שלם תוך כדי שהם מנציחים את הגיבושון במצלמות וידאו דיגיטליות משוכללות.
אח"כ הגיעו כמה קבוצות תלמידים מבתי ספר באזור המרכז ובסוף גם אוטובוס של תלמידים אמריקאים שאת רוב זמנם העבירו במלחמות פלפלים מקצה אחד של השדה לשני.
אגב, פלפלים משמיעים קולות מגניבים כשדורכים עליהם! זה מין קול קריספי כזה ששמור רק לירקות טריים במיוחד.
כשכבר כאבו לי הידיים מרוב שקיות החלטתי שתרומתי האידאולוגית היומית הגיעה לסופה וניצלתי את הרגע כדי לצלם תמונות אחרונות.
נפרדתי מהמארגנים, הם שמחו שהגעתי, לקחו את המייל שלי ונתנו לי כרטיס ביקור לשמור על קשר (הלוואי שייצא לי עוד להתנדב...).
ההרגשה אחרי זה מעולה! לדעת שעשית משהו אלטרואיסטי לחלוטין ושכולו רק טוב מרימה לך את מצב הרוח לשמים.
חזרתי הבייתה בפקקים בלי שבכלל אכפת לי. נהנתי מכל שיר ברדיו (למרות שזה היה גלגל"ץ), ונתתי לכל מי שרצה להשתלב לנתיב שלי הזדמנות J
כשהגעתי הבייתה גיליתי בתיבה פתק מהדואר. הלונלי פלנט והמפה שהזמנתי הגיעו!! נשארה עוד חצי שעה עד שהדואר נסגר, רצתי מהר עם הכלבה, לקחתי את החבילה וחזרתי הבייתה. ההזמנה הייתה בסדר גמור, קיבלתי את המדריך המעודכן ביותר ובדיוק את המפה שהזמנתי – והכל הגיע תוך פחות זמן משחשבתי.
שיעור בקארמה או לא שיעור באקרמה?
כשאתה עושה דברים טובים, לא רק שהעולם מחייך אליך, דברים טובים קורים לך בחזרה J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
