מאז השבץ-לייט של מר רוה"מ טרנד חדש פשה במחוזותינו, הצגת התיק הרפואי קבל עם ועדה (אגב, אני מתנצל מראש על שפת השבת שלי, אין ברירה, הפסיכו בעוד ארבעה ימים. ואם אתם נמנים על הילדים העלגים מהסקר היום בעיתון, אני מקווה שיש מילון בקרבתכם).

מכיוון שאת החוק בדבר סודיות רפואית אני מכיר אחד לאחד ואיתו התעסקתי במשך רוב השירות הצבאי שלי, ולמרות סכנת הכבילות שריחפו תמידית מעל הראש, כל חובש מרפאה מכיר את זה שכשנחשפים לכמות עצומה של בעיות רפואיות זה כבר הופך לעניין שבשגרה להחליף מידע רפואי מתיקים שונים של חולים שונים במטרה למצוא את המחלה הכי מצחיקה/ המקרה הכי מוזר/ התאונה הכי סתמית / הכוויה הכי נוראית ושאר דברים שאנשים נורמלים היו נרתעים מהם בסלידה אבל לחובשים זה עושה שמח.

אז החלטתי גם אני לחשוף את התיק הרפואי שלי לעיני כל.

"לקראת מבחן הפסיכומטרי הקרב ובא, מיחושים שונים הטרידו את מנוחתו של אורנג'. אורנג' מיד הקדים רפואה למכה (או בעצם, ההפך?) ופרסם את תיקו הרפואי באינטרנט.

אנא ילדים, עזרו לד"ר ולדימיר שקיבל לינק למצוא מה בתיק באמת קרה"

תיק רפואי מספר –16152247- אורנג' תפוז-מכני

·       ינואר, 83 - אורנג' נולד במזל טוב במשקל צנוע של 1.00006 קילו, האמא טופלה במקום.

·       אפריל, 83 – אורנג' שובר את שן מספר 6 כשניסה לקפוץ מהלול לשידה. ניתנה הפניה לרופא שיניים.

·       אוגוסט, 86 – מפגש רטרואקטיבי. התייבשות במהלך טיול לאילת, טיפול ראשוני (עירוי ופראמין) ניתן ע"י המוקד.

·       אוקטובר, 87 – מיחושים שונים במרווח הפלאסמידי הבין סינאפטי, חשד לדלקת אפרינאוטראזיס בצפק העליון, טלפנתי למחלקה אפידמיולוגית טוקסיקולוגית בחיפה, התייעצתי עם ד"י בירנבאום, ד"ר שמואלי, ד"ר רבינוביץ' ופרופסור רזיאלי ליתר ביטחון. נשימה תקינה, דופק 88 סדיר, ל"ד 110/50 יציב, פריטונאום תקין, הוגש לאורנג' כוס מים פושרים לעידוד מוראלי, נלקחו ארבע מבחנות דם, הושאר להשגחה שעתיים. הסתיים טיפול בשעה 16:22. נכתב ע"י עודד יקיר, מתמחה.

·       אוקטובר, 87 – נשלל חשד לדלקת כלשהי או לכל בעיה רפואית אחרת,  המיחושים התגלו כמחסור במים. עותק נשלח למתמחה עודד יקיר ולפרופסור שלו.

·       אוגוסט, 87 – התקבל אצלי במהלך דיבוק. אבחנה: שד אוקריבין 2.337, גירוש שדים בוצע בהצלחה ע"י ד"ר גשם-מוזר-ירוק-על-אוהל.

·       דצמבר, 88 – נחתב רתרואקטיב ע-י דוקטור מיכאל   -קשה לנשום, גגגגגגגג, נשימה טקינה, דופק בסדר. צריך הרבה מים ואוכל. עירוי pramin, papaverine, acamol x500 mg

·       יוני, 90 – מפגש רטרואקטיבי. במהלך טיול לאיטליה, קטיעה חלקית אצבע שמאל, האיטלקים האנטישמים לא יכלו להציל אותה.

·       פברואר, 95 – גרגול התגלה בגורגול, הומלץ לגרוב גרגל לפני כל גרגמל.

·       דצמבר, 96 – חיסון צפדת, אדמת, חצבת, גרדת, צהבת, נפחת, ועוד חצבת אחת חינם. **מבצעים בקופת חולים: על כל קופסת אקמול ריקה, שני אופטלגין חינם. על כל בדיקת צואה, בדיקת בריחת שתן חינם. מבצע עירוי 1+1 מתנה. עד סוף השנה, אין כפל מבצעים. חיזרו שוב!

·       ינואר, 99 – הפניה למיון, שריטה עמוקה במוח במהלך קרב-רב עם בני נוער בר"ג. עשרה תפרים.

·       ינואר, 99 – הוצאת תפרים, אותרו תשעה, האחרון כנראה נספג או משהו... אין לי מושג...

·       מאי, 00 - אובחנו עשרה קבין. תשעה נטלה ירושלים ואחד הופץ לכל העולם כולו.

·       יולי, 01 – במהלך מסיבות סוף שנה, פגיעת כדור בירך ימין. חור כניסה מעל הברך דימום פסק. נשלח למיון כירורגי.

·       מרץ, 05 – שוחרר מהצבא, התקבל תיק רפואי צבאי. היו כל מיני דברים מוזרים אבל אף אחד מהם לא חשוב כי עכשיו הכל בסדר (פרט לשאלת "עד מתי?" מעצבנת שיוצאת לו מהפה כל אימת שפונים אליו אבל לטענתו זה שריד אחרון מהצבא שמתפוגג אט אט).

·       אוקטובר, 05 – מתלונן על דיבורים חזקים מתוך שינה עד כדי כך שמעירים אותו. נשלח למעבדת שינה.

כבר שנה שלישית ברצף. עד מתי?!? (וברצינות, נקווה שעד 120 לפחות)

אם תצמידו לי אקדח לראש ותכריחו אותי לקטלג את הסרט "קינג קונג" לאיזהשהוא ז'אנר, זה לא יהיה מתח, אימה או הרפתקאות. זה יהיה סיפור רומנטי.

זה בערך כל מה שזה (פלוס כמה אפקטים ממש מאגניבים).

סיפור פשוט על אהבה בלתי ממומשת בין גורילת ענק לנעמי ווטס. אפשר להבין אותה, הרי היא הייתה מפילה אותי מהרגליים גם אם לא הייתי חי באי נטוש וערפילי, מלא יצורים פרה-היסטורים ומוקף חומה עצבנית, כאשר בני האדם היחידים בסביבה הם מכשפות וקרפדות אנושיות.

פרט לכמה אפקטים ממש מגניבים (דינוזאורים משחקים פי-נו-קיו, נוק אאוט [תרתי משמע] של טי-רקס, קפיצות של חיות בחבל, מה היה קורה אם האבולוציה הייתה מתנקשת בסרטנים וכו') אין ממש בשביל מה ללכת ולראות.

טוב, אולי אם אתם אוהבים פארודיות על סרטים משנות השלושים.

ואולי אם אתם מתגעגעים לפארק היורה.

ואולי אם דברים שמנוגדים לטבע עושים לכם את זה (כמו הליהוק המוזר של הרשע).

אם אתם עדיין מתלבטים, אולי הביקורת המעולה כאן תעזור לכם להחליט.

אתם יודעים? זה מפליא אותי, שיש לנו כ"כ הרבה אנשים שנונים במדינה, והסרטים שלנו כאלה חרא. את מספר הסרטים שיצאו מהם מעל למשפט מחץ אחד (שלא לדבר על איכות שמחייבת צפייה) אפשר לספור על נקודות האיי קיו של טינקרבל. לאיפה כל ההומור היהודי הזה שאני יודע שקיים מתבזבז? בהיי טק? בדוכני מכירות לגלידה בקניונים בארה"ב? בארועים חברתיים פרטיים? או שהוא מתמוסס עם כל גרם שדופקים ת'ראש בחו"ל…

חבל. יש לנו לא מעט קומיקאים ברמה עולמית, ומספיק תסריטאי איכותי אחד וכמה שחקנים שלא נראים כמו זאב רווח כדי לעשות פה סרט שיהיה שווה את המשכנתה שנצטרך לקחת כדי ללכת לראות אותו.