"שלום לך", התחיל המייל שבטעות סונן לתיקיית הג'אנק, "ברכות. זכית במנוי פרו בבלוג 20835 במסגרת מבצע דמי חנוכה של ישרא-בלוג... זו הודעה סטנדרטית למנויים חדשים... בתודה, יריב@ישראבלוג"

"דיי נו, תפסיק שטויות", כמעט ועניתי לו במייל חזרה, "ככה אתה עובד עליי לפני הפסיכו?"

אבל אז נכנסתי לבלוג ומלא דברים חדשים נוספו: עיצובים, רשימת מורשים, עריכה רחבה יותר, סטטיסטיקות, מסרים, קטגוריות, ועוד מלא אפשרויות... אני מרגיש כמו בכתה ג' אחרי שנים של שני ערוצים וחצי בטלויזיה פתאום חיברו אותנו לכבלים.

אני, שלא זכיתי בכלום בחיי (פרט לחמש שקלים בחיש גד לפני שנתיים והפסדתי אותם כמעט מיד כשקניתי איתם עוד כרטיס), קיבלתי פרו במתנה. ממש נס חנוכה J

אז אמא, אבא, אחים, שאר משפחה, חברים, ידידים, מכרים, קוראים, וכמובן, ההוא החולש על כולנו בדרכיו המסתוריות, העליון הנשגב, שבלעדיו שום דבר פה לא היה קיים, ההוא שכולנו מסתכלים עליו מלמטה, ההוא שאליו אנו נושאים תפילה חרישית, המושל בכיפה, עוקר ההרים, מושך החוטים, משבר הרהיטים, קוטף התותים, דורס החתולי—(טיפה נסחפתי..), האחד והיחיד, יריב חבוט.

אה כן, וגם לו.

(הו עולם אכזר! פרו לשישה חודשים, ושלושה חודשים ממנו אני אהיה בחו"ל!)

אז,

תו-דה!

(מקווה שאתם רואים את הכתב. בגדול, כתוב פה תודה)

באמת בעסה, אבל, שהמייל הזה נחת אצלי בתיבה לפני שסיימתי את החזרה האחרונה לפסיכו. בשבת אי אפשר ללמוד (שלא לדבר על זה שזה יום לפני המבחן וערב הסילבסטר ועדיין לא איבדתי את כל שפיותי) אז כל מה שנותר לי זה שעתיים-שלוש של למידה, שמתבזבזות להם על סקירת תכונות הפרו.

אבל יאללה, פרו מקבלים רק פעם בחיים! וזה כנראה משמים שקיבלתי אותו אחרי שסחטתי מסבתא שלי חמישים שקלים על שניקיתי לה את האוטו בטענה שאני מסכן ועני ושום דבר טוב לא קורה לי (למען האמת היא עצרה אותי באמצע מחשש שאני אוריד את הצבע מרוב שפשופים, ואני- רואה שריטות שלא קיימות שכמוני- שוכנעתי בכוח הכסף לעזוב וללכת). קארמה, אתם יודעים  (או סוג-של).

ואם כבר צירופי מקרים ויד הגורל, אתמול בדיוק חשבתי על עריכה חדשה של הבלוג אחרי שהפסיכו יסתיים, קצת לרענן את העסק אחרי שנתיים. ואם אמרו לי פעם ש"אתה לא תדע שזו הזדמנות משמים גם אם היא תנחת לך על הראש", אני חושב שהפעם הבנתי את הרמז