למרות החולשה מהבוקר, הבחילה הנוראית וחוסר התאבון הצלחתי לגרור את עצמי אל המועדון ולהבחן על החגורה הכחולה הנכספת!

היה לא קל, אם בד"כ במבחנים האלה אני נופל עם הלשון בחוץ הפעם גם עשיתי אותו על מצברים ריקים וסחרחורת עצבנית.

אאוץ'

קיבלתי חגורה כחולה דנדשה, מדים חדשים שאבא קנה לי במיוחד למבחן (גם הוא, אגב עבר את המבחן בהצלחה וקיבל חגורה כחולה) והרשיתי לעצמי להתפרק טוטאלית באוטו בדרך הבייתה.

נשארו 24 שעות.

הייתי בשירות טרום טיסה ומסרתי את התיק הגדול (12 קילו!!), הכתפיים שלי לא מה שהיו פעם (וכולה צעדתי מהאוטו לדלפק שבתוך הבניין..).

מכאן אין דרך חזרה.

היום הייתי בכל מיני סרטים, ההתרגשות הכתה בשיא כוחה, ורק תודות לכמה טלפונים הצלחתי להתאזן. איך שאני מכיר את עצמי מחר אני בקושי אוכל לדבר...

אני רק רוצה להיות כבר על הטיסה בדרך לשם, שכל הלחץ מאחורי ורק ההתרגשות הבריאה, הכיפית והחווייתית תציף אותי.

"יהיה טוב", אני מאמין, כי סוף סוף הגיע הזמן להנות J