או שלא. אתמול בבוקר אחת הפקידות פותחת את דלת המשרד שלי בבהלה ומודיעה לי בהתנשפות (ד"א, התנשפויות לא תמיד סקסיות.. למקרה שגרמתי לכם לדמיין סיטואציה), שאחת המפקדות מחכה לי בש.ג כי יש נציג של יס שלא יודעים אם הוא צריך להכנס או לא.

[ תבינו, אחת האגדות האורבניות במרפאה, עוד הרבה לפני שהגעתי לשם בכלל- זה ש"מגיעות לנו שש נקודות יס", כי האשפוז בקומה השניה כבר מחובר עם צלחת וממיר והכל ממזמן אבל כשחיברו אותם לא יודע מה גרם להם לעצור שם ולא לרדת לקומה הראשונה. אז בערך מאז ומעולם אנחנו מקווים וחולמים על היום בו יחברו אותנו ליס. אנחנו יושבים בחדר צוות (שאני דיגמתי! כבוד!), מביטים בטלביזיה ותוהים עד מתי נמשיך לצפות בפרסומות של ערוץ 2 ונזפזפ בלית ברירה בשעות לילה מאוחרות ומתות למקסימום ערוץ 1 כי זה כל מה שקולטים באנטנה. האגדה האורבנית הזו עוברת מדור לדור כבר שנים, ואתמול הגיעה השמועה לסופה. האגדה האורבנית התממשה ].

הרמתי טלפון לש.ג וביררתי פרטים. נהדר.. דווקא עכשיו המפקד שלי לא זמין (מי יודע איפה הוא מטייל לו בשעות העומס של הבוקר). טלפון למפקדת מעליו והכל התברר. הטכנאי הגיע והמפקד לא פה. אידיוט. אחד הפז"מניקים ידע על המצב וגם ידע בדיוק איפה הוא אמור לחבר ליס והטכנאי התחיל לעבוד. תוף שעה הגיעו עוד שני חבר'ה לעזור לו (קונסטרוקציה שלמה..), ועבדו קשה כמה שעות. כמובן שהצענו להם שתיה חמה/קרה ואוכל רק שיסיימו את העבודה כמה שיותר מהר והיום הם כבר חיברו הכל וסיימו.

יש לנו יס!

טוב. יושבים כל החבר'ה (קודם כל הפז"מניקים.. J) לחנוך את הממיר- יושבים, מזפזפ"ים. ו-ג'יזס קרייסט. רואים כולה עשרה ערוצים, בלי אמ טי וי בייס (שאחד רצה) בלי סרטים (שאני רציתי) ובעצם כל אחד שרצה ערוץ מסויים התברר שהוא לא מופיע לנו. "הערוץ הנ"ל אינו נכלל בחבילה שהזמנתם, לבירורים והזמנות יש להתקשר למס' טלפון בלה בלה בלה). ססעמעק! אז מה החרא הזה שווה? בשביל מה חיכינו? בשביל מה ציפינו?

טוב, אז מצאנו דרך לשמוע מוזיקה (דרך אחד הערוצים.. לא יודע על מה הם לחצו), וחיברנו את המערכת סטריאו החדשה (מתנה מקרפ"ר בכבודו למרפאה שלנו, כבוד!!), לטלויזיה ושמענו בסטריאו מטורף.

היום, כמה שעות לאחר החניכה הרשמית, המפקד חיפש את אחד החובשים ונכנס לחדר צוות. הוא רואה שם מסיבה שלמה, כמעט עשרה אנשים מהצוות יושב שם, אוכל ומוזיקה מסביב לטלויזיה על חשבון שעות העבודה. הוא, כולו בעצבים לקח לי את המפתח של החדר, נעל אותו, החזיר לי והודיע לי שהחדר הזה לא נפתח עד להודעה חדשה. נישל אותנו מהחדר צוות הסאן אוף אה ביץ'. באותו היום בו הוגשמה אחת האגדות הכי גדולות של המרפאה.

מאז כולם בברוגז. ממורמרים. הולכים כפופי ראש ומסננים קללות מתחת לשפם (גם חלק מהבנות, ד"א..). המפקדת רצתה לעשות לנו ישיבת צוות גדולה היום אבל לא הספיקה. כנראה יש לה דברים יותר חשובים בלו"ז מהמוטיבציה של הפקודים שלה....

מחר אני עושה לילה.. נקווה שעד אז יבואו דברים על מקומם (ז"א השלט- ליד הטלויזיה והשליטה על חדר צוות- לנו).