בעקבות המלחמה קיבלתי הביתה כל מיני "התחנפויות" שונות מהממשלה ומהצבא. ובין כל המכתבים, התשבחות, התודות והטלפונים השונים- הגיעה בדואר חבילת צ'ופרים. פנקס ובו כמה מאות שקלים לבזבוזים (אל תקנאו, הם מאווווד ספציפיים) ועד עכשיו זו הייתה ההתחנפות השנייה הכי טובה (כאשר מעליה נמצאת האלף ומשהו שקלים בונוס שהכניסו לי לחשבון לפני החגים ומתחתיה מכתב תודה מהרמטכ"ל).

כל זה כ"כ טיפשי. החנופה הכי טובה שצמרת המדינה יכולה לתת למילואימניקים (ולשאר האזרחים במדינה ואפילו לישראלים וליהודים מחוצה לה) היא שיודו בטעויות שלהם, שייקחו אחריות - יתפטרו ויעופו לנו מהעיניים.

אבל אני לא מתכוון לכתוב פוסט פוליטי עצבני על הצמרת המדינית-ביטחונית-פוליטית השחצנית שלנו, זו ששותפים לה משולש ה-אלה-שהכי-לא-מתאימים-לתפקידים-שלהם-אבל-משום-מה-נפלו-כולם-ביחד-לאותה-סירה-ולא-מוכנים-לשחרר-את-הכיסא, ואנסי, מר קצב.

התכוונתי לספר בפוסט על כל מיני דברים שעברו עליי השבוע וסתם ככה רציתי לשתף. קודם כל, בחזרה לפנקס עם התלושים (שאפשר לשלם בו בצומת ספרים או בהזמנת צימר בצפון- שזה לעצמו דבילי.. הרי היינו היחידים בזמן המלחמה בצפון אז שולחים אותנו לנפוש שם??)

קפצתי היום לסיבוב ארוך בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה. איגדתי את כל הדברים שהייתי צריך משם ופשוט זיגזגתי בין החנויות כמו איזה אישה. קניתי כמה שטויות ללימודים (אני לא מאמין שיש לי קלמר! אני גם לא אאמין אחרי שמישהו יכה אותי איתו), קניתי גם כמה בגדים (האמת שבסוף קניתי רק ג'ינס אחד אבל ההרגשה היא שמדדתי חנויות שלמות שם. אני שונא למדוד בגדים), ביררתי לגבי דגים (תבינו למה בהמשך) (ולא, הדג הבודד שלי עדיין חי!) ובסוף עברתי ספר ספר וחיפשתי ספרים מעניינים בצומת ספרים.

(ושימו לב למגוון:) הראשון שלקחתי היה "על העיוורון" של ז'וזה סאראמאגו. שמעתי עליו הרבה ואני יודע שהוא ספר טוב (אבל לי זה לא מספיק!) קראתי את התקציר מאחורה ונראה לי מגניב אז לקחתי.

השני היה ספר מעניין של טרי פראצ'ט שעוד לא ראיתי בעבר: "אנשי המשמר". יש לי שבעה ספרים של טרי פראצ'ט, הסופר האהוב עליי והמצחיק ביותר שקראתי מעולם, כולם בעברית, והוא גם נראה אחרת ועבה יותר מכל ספר אחר של פראצ'ט שראיתי עד היום. אז לקחתי מרוב הסקרנות.

כשבאתי לקופה היא אמרה לי שאחד הספרים נמצא במבצע של שניים פלוס אחד חינם ואם אני רוצה אני יכול לקנות עוד אחד ולקבל שלישי (שהוא בעצם רביעי) חינם.

"נו, אני גם ככה לא משלם עליהם", חשבתי. והלכתי למצוא.

מצאתי ספר מעניין נורא שהוא יהיה הראשון שאני אקרא וכ"כ שמחתי שהוא נכלל במבצע של שניים פלוס אחד חינם: "יהדות הלכה למעשה" של הרב לאו בכתיבה ועריכה מחודשת של שאול מייזליש. בדיוק הספר שהייתי זקוק לו בימים אלו (פרטים בהמשך).

הרביעי, ומה שחשבתי שיהיה חינם (אך לא! הוא היה הכי יקר מבין כולם) אחרי שהתלבטתי קשות ועברתי על כל החנות היה "אל תגלה" של הרלן קובן. ראיתי את הסדרה שלו על הסטנדים בכניסה ואני אף פעם לא מסתכל לשם- כי אף אחד מהסופרים הפלצנים והחדשים שבד"כ יש שם לא עושה לי את זה. אבל היה סטנד לכל מיני ספרים מפורסמים וגם קלאסיקות ישנות וכמובן, לפי מרפי (שגם אותו ראיתי וכמעט קניתי), היה הסטנד האחרון.

אז סך הכל עלו לי הספרים 261 ₪. שילמתי עם הפנקס והיו לי בכיס כמה שקלים עודף מאופיס דיפו, אז שילמתי שקל אחד מהכיס במקום מהפנקס (להפטר מהרעש המצלצל המעצבן הזה) אז טכנית ארבעת הספרים הללו עלו לי שקל אחד J

סוכות הסתיים השנה ממש מהר. וזה חבל כי זה החג האהוב עליי. כל שנה אני יוצא בכל בוקר בחול המועד החוצה, נושם את האוויר הצח, חושב אם יפתיע וירד גשם על הסוכה ותוהה איך להעביר את החופש (ותמיד יש חופש בסוכות. זה חוק. בגלל זה יש מסורת טיולים קבועה בחג הזה). השנה, בנינו את הסוכה ממש מהר, והיה פרק זמן ארוך בין יום כיפור לחג עצמו ובינתיים ההתלהבות מהסוכה פגה. הטיול (המשובח ביותר יש לומר) בתחילת החג הזכיר לי כמה שרירים שכבר הספקתי לשכוח ומנע ממני לזוז יותר מידי ביומיים-שלושה שלאחריו ואני מתבייש לומר אבל מרוב עצלות לא הספקתי לברך על ארבעת המינים אפילו פעם אחת!)

כל מה שנשאר זה לחכות לסוכות הבא ולקוות שהוא ישלים לי את החסך.

האמת שבדיוק בסוכות, בזמן שהתאוששתי מהטיול המחשב שלי החליט לעשות בעיות ובסופו של דבר קרס סופית בתחילת השבוע. הווינדואוז סוף סוף הבינו שמשהו פה לא חוקי ועשו לי ברוגז. נאלצתי אחרי הרבה כאב ראש לפרמט לגמרי את המחשב (וכמובן שבטיפשותי איבדתי כמה מסמכים חשובים בדרך) ולהתקין ווינדואוז מקורי ואת כל התוכנות, המשחקים והמידע שהיה עליו לפני כן – מחדש.

הפעם האחרונה שעשיתי את זה הייתה כשחזרתי (לפני חמישה חודשים.. איך הזמן טס!) מניו זילנד ושם זה היה מבחירה.

עכשיו, ברוך ה', הכל עובד.

קניתי שני דגים חדשים. כתום ולבן, והם התחברו להפליא עם הכריש כסף הותיק ששורד כבר כמעט שנה אצלי. בכלל לא התכוונתי לקנות אותם. התכוונתי לקנות דג מנקה (כי אם הסתכלתם מקרוב על כל הירוק הזה שגדל לי ברחבי האקווריום יכולתם להשבע שמצאתם את אטלנטיס, הציוויליזציה האבודה).

הדג מנקה אחוז הטירוף שקניתי לא פחות פנאט ממוניקה מ"חברים" ותוך 24 שעות צחצח לי חצי אקווריום (ובחצי השני הוא חירבן כזו מסה של קקי שאני שוקל ברצינות לחפש איזה ערבי שיעשה שם נקיון יסודי)

ואם כבר דגים, כבר שבועיים שהפרוייקט החדש של אחי המשועמם נמצא בעיצומו, ובהתחלה, מה שנראה כמו חלום תלוש מהמציאות תפס בהתלהבות את כל המשפחה והיום חנכנו את סיום שלב הריצוף של בריכת הדגים החדשה בחצר שלנו. אני מבטיח תמונות בעתיד.

אז זהו. מספיק עם העדכונים הלא קשורים. האוניברסיטה מתחילה ביום ראשון. קיבלתי כרטיס סטודנט מגניב בדואר, הגעתי השבוע ל"מפגש היכרות" מיותר וטיפשי בספרייה של הפקולטה (נסעתי עד לבר אילן בשביל שעה אחת של הפגנת המידע הלא שימושי של הספרנית במבוך התת קרקעי הזה של הספרים שם בשביל שהמשפט האחרון שלה יהיה "ולמי שיש אינטרנט יוכל בכלל לא להגיע לספריה שלנו".

והמשפט שלפני כן היה "כל מה שהסברתי היום נמצא בקלסרים ליד כל עמדת מחשב ככה שלא תצטרכו לזכור כלום".

יש לי קלמר, וסרגל, וחודים לעיפרון, וכל מה שנותר לי למצוא זה תיק גב שיותר גדול ממני ואני מוכן לכיתה א'!

כלומר, לשנה א'...

וויש מי לאק!