אז בניגוד לפוסט המשועשע/מופתע האחרון שלי לגבי האוניברסיטה, השוק האמיתי הגיע ביום רביעי.

היום הראשון ללימודים לא באמת שיקף את התחלת הלימודים. והיומיים חופש שבאו לאחר מכן גם לא עזרו בלהיכנס לאווירת הלימודים כמו שצריך.

בגלל זה אפשר להבין את הטראומה שהכתה בי ביום רביעי, היום העמוס הרציני והקשה ביותר בשבוע.

ומעבר לזה, תודות לצירוף של כמה דברים ביחד (למשל העובדה שקמתי בשש וחצי בבוקר! שעה לא סבירה באף יום אחר!!) נכנסתי ללחץ וכמעט איבדתי את מעט השפיות שנותרה בי לאחר כל כך הרבה חודשי חופש ובטלה.

כל שיעור התחיל עם מרצה מוזר יותר ויותר (את השיא שברה המרצה שהייתה לי היום שזכתה ללא עוררין בתואר המפוקפק- המרצה הכי לא מובנת. אמנם יש לה מדונה (המרצה היחידה עם ההמצאה הגאונית הזו) אבל זה רק מגביר את ווליום המלמולים שלה פי כמה ולא מבינים מילה ממה שהיא אומרת), וכל אחד מכריז ש"זה השיעור הקשה ביותר ובו הכי צריך להשקיע" ורק מכניס אותנו לעוד יותר לחץ.

הספקתי לטעום מכל קורס וקצת נרגעתי. למרות עומס הקריאה שבוודאי יהיה לי (לפחות רוב המאמרים והספרים יהיה בעברית ולא באנגלית) המערכת שלי לא מלחיצה ואני בטוח שיהיה לי זמן להשקיע גם בלימודים השניים- בוינגייט (בתחילת נובמבר).

אני אופטימי. באמת. כבר הכרתי כמה אנשים ובשלושת הקורסים האחרונים אפילו היינו חבורה קטנה של אנשים שמריצים בדיחות מתחת לשפם על המרצים המוזרים.

מה שכן, אין לי בכלל תאבון. כמו כל התחלה, של כל דבר חדש, לוקח לי זמן להסתגל ואין לי מושג כמה זמן זה יימשך. בינתיים במהלך היום אין לי בכלל תאבון ואני לא מסוגל להכניס שום דבר לפה גם אם אני רוצה. וזה מבאס! ממש לא מתאים לי לרדת במשקל עכשיו (במיוחד כשאני ממשיך בטאקוונדו כרגיל).

כל החזרה ללימודים הזו, המנטאליות הסטודנטית, סדר היום, ההשקעה בקורסים השונים, התעסוקה שמחוץ לאוניברסיטה – הכל מרגש ומפחיד ביחד. כל יום אין לך מושג איך הוא יתחיל ואיך ייגמר. לאט לאט אני מתחיל להיכנס לעניינים ולהבין מה בעצם עומד מולי. ובהדרגה אני מתחיל להירגע.

אבל עוד מוקדם לדבר על זה. ידעתי מראש שההתחלה תהיה לי קשה (גם אם עמוק בתוכי הייתי נאיבי) ושייקח לי זמן להסתגל והיום, אחרי כמה התחלות קשות במיוחד (הצבא, הטיול, המלחמה) אני חכם יותר ויודע לפרגן לעצמי, לקחת את הזמן ולא להילחץ מהעובדה שאני נלחץ.

באנתרופולוגיה זה אחד משלושת הרמות שמרכיבות "תוצר תרבות",

בפסיכולוגיה התפתחותית החוקר פיאג'ה קרא לזה "התאמה" כחלק מתיאוריית השלבים שלו,

ואני רק קורא לזה נסיון... J