אגודת הסטודנטים החלו השנה מכירה של כרטיסיות חודשיות ממש ממש זולות באזור המרכז לתחבורה ציבורית. הפלא הזה נראה כל כך מפתה שלכמה רגעים ממש שקלתי להשאיר את האוטו בבית ולצאת לרקוד על האוטובוס כל הדרך לאוניברסיטה.

אבל בתור צפוני מפונק (כך אומרים) שלא נסע באוטובוס מאז שהנ"ל החלו להתפוצץ אפשר לומר שהחושים שלי לתחבורה ציבורית פשוט כהים.

היה איזה טיול שהחלטנו, החבר'ה, להגיע אליו וממנו בתחבורה ציבורית. ההרפתקה הפכה למשימה בלתי אפשרית כשלמשוואה נכנסה ההרפתקנות שלנו מחד והקמצנות שלנו מאידך.

(אגב, הרגע סיימתי לקרוא מאמר של איזה שמאלני פלצן בסוציולוגיה אז תסלחו לי אם נדבקתי בשפה הפסיכומטרית שלו... אני מתנצל מעומק ליבי ומאשים אותי ולא את הערבים!)

בכל אופן, אז כן. יש לי אוטו. ועד כמה שפשוט (ומהיר) להגיע מהרצליה לאוניברסיטת בר אילן אפשרויות החניה שם חורכות את הכיס. אם הייתי יודע שהייתי צריך לשרוף סכום שווה ערך לשכר הלימוד שלי על חניה אולי הייתי משקיע ועובד במשהו לפני האוניברסיטה...

(וזה עוד לפני ההחלטות של הועדה ה@!$#%!@ שהרימה את הראש היום ורוצה להעלות את שכר הלימוד).

חניה ממוצעת בסביבות האוניברסיטה יכולה להעלות בין 9 ל11 ₪. סכום לא זול אך באותה עת יותר לא יקר יותר מחניה מול בית קפה בהרצלייה פיתוח.

ביום הראשון ללימודים חבר שגר בסביבות גבעת שמואל (כמה דקות נסיעה מבר-אילן) סיפר לי על חניה במרחק עשר דקות הליכה בערך מהאוניברסיטה – בחינם.

"חינם??", שאלתי, "הכיצד זה ייתכן??"

"ובכן", אמר, "יש בית דירות שנפתח לא מזמן ויש לו מגרש חניה ענק. אם לא אכפת לך ללכת ברגל כמה דקות, לך תחנה שם!"

איזה מגניב! הלכתי, ראיתי, ובאמת יש מגרש חניה ענק שמחכה רק לי. שמתי לב גם, שממול למגרש החניה הזה נמצא בית הספר הדתי שהרבה מהחברים שלי בתיכון למדו בו, וגם  שם יש מגרש חניה לא קטן – ואין שום שילוט שאסור לחנות שם!

באופן מפתיע, יום לאחר שהחבר גילה לי על המגרש חניה ההוא- דוקרנים הונחו ועמדת תשלום הודיעה על כוונותיה באמצעות מחסום גדול.

אבל עדיין, החניה ממול הייתה בחינם!

אז במשך כמה ימים חניתי שם, אבל החשש שמשהו פה לא בסדר קינן לי בפנים. איך זה שאני חונה במקום זול בתשעה שקלים במחיר הפעוט של הליכה עודפת מהחניה הרגילה (והקרובה) והקארמה סולחת לי על זה?

גם לא עזרה במיוחד הצעקה מכמה ילדים מהבית ספר שקלטו אותי חונה בחניה של בית הספר שלהם ובאקט תמוה של פטריוטיות רכושנית בית סיפרית צעקו לי קללות מרחוק תוך כדי שהרחקתי אל האוניברסיטה. לא חששתי לחיי, כמובן. חששתי לחיי האוטו...

אז בהחלטה נועזת החלטתי לוותר על החניה בחינם ולחנות במגרש החניה בתשלום – הכל למען שקט נפשי ובטחון לחיי האוויר בגלגלים.

את הסיפור הזה סיפרתי לידידה טובה מהאוניברסיטה (שהיא כנראה סיפרה למישהו אחר) ודיברנו על זה וכשאמרתי שאני מעדיף לשלם כמה שקלים ולהרוויח שקט נפשי היא גיחכה והחליטה "להמשיך להסתכן".

כמובן שלקארמה במצבים כאלה אין משמעות, מבחינתה. הרי איזה תירוץ יש לעולם להביא כנגד ההיגיון המתבקש של לא-לצאת-פראייר ולדפוק את המערכת בהזדמנות הראשונה??

קארמה?? נו באמת...

ויש בזה משהו... אם אני ארצה ואם לא- גדלתי עם מנטליות ישראלית שטבועה עמוק עמוק בתוכי. איך אני יכול לעמוד מהצד ולראות שמישהו דופק את המערכת ולא להצטרף אליו??

זו תהיה בגידה בערכים! כל בוקר כשיצאתי מהבית אל עבר האוניברסיטה התלבטתי בשאלה הזו ותהיתי איפה לחנות. בסופו של דבר החלטתי לחנות בחניה בתשלום.

ובאופן מפתיע, יום לאחר ההחלטה הסופית שלי, הידידה ניפנפה מולי בטופס ממשלתי המודיע כי עליה לשלם 250 ₪ בגין חניה במקום לא חוקי.

במילים אחרות, היא ועוד כמה אנשים שהמשיכו לחנות שם קיבלו כל אחד דו"ח של 250 ₪!

קארמה? השגחה? מבחן מוסרי?

אני מעדיף להסתכל על זה כמו מוסר ההשכל שלמד הזאב (מכיפה אדומה) עם האבנים על בשרו: החניה באוניברסיטה היא כמו הכנסת אגרוף לבטן הרכה של קנגרו לוחם.

כי אם אתה לא לומד דרך הראש, אתה לומד... דרך הכיס J